אני פשוט לא מאמינההה בקי שוב חושבת שהיא יכולה לגנוב לי את התפקידד עם אתם רוצים לדעת למה כתבתי את זה תמשיכו לקרא... היי אני גסיקה ומחר אני מתחילה ללמוד בתיכון ואני מאוד מקווה שאני אצליח לא כמו בשנה שעברה. יום למחרת: בבוקר אני פשוט לא הסכמתי לקום כי כמו כל יום ראשון של הלימודים אני יודעת שיקרה לי משהו רע או עצוב או מביך זה קורה לי כל שנהה וכבר נמאס לי מזה אז בחוסר תקווה קמתי והתארגנתי לבית הספר כשאני הגעתי את ראיתי כל החברים שלי שהשתנו מחופשת הקיץ ורק בי כלום לא השתנה עדיין קוקיות ילדותיות,תמיד חיוך מובך ואותם רגשות כלפי דן. כשהגעתי לכיתה אז אני תפסתי את המקום שהכי מקדימה כי שנה שעברה רק בקי תפסה את כל הפוקוס שבכיתה, המורה רק נתנה לבקי לדבר כי היא הייתה הכי מקדימה אבל השנה זה הולך להשתנות. אחרי השעתיים הראשונות כשאני יצאתי לקפיטריה נתקלתי בבקי זה היה הרגע הכי מעצבן שהיה לי היוםםםם אז כשהיא פנתה אליי ידעתי שהיא תומר משהו מעליב אז פשוט התעלמתי ממנה והלכתי. בשעתיים השניות הכול היה בסדר עד שגברת פיקסי עשתה את המצגת המשעממת על פונקציות. בסוף היום אני פשוט ישבתי על מדרגות בית הספר... מיועשת מהיום הארוך ופתאום דן ישב לידי ואמר " היי, רוצה לעשות ביחד את המצגת שגברת פיקסי אמרה לעשות בזוגות ?" ואני בחיוך מובך כמו תמיד ליד דן אומרת כן. יומני היקר אני כבר צריכה ללכת לישון להתראות בחלק הבא. אני מקווה שאהבתם את הסיפור וגם יש לי חדשות מרגשות מי שיכתוב תגובה ראשון אז אני אקדיש לו את החלק הבא של "יומני המיקמקית".
