סיפור ל"כתב אורח" (שם הסיפור: ממלכת המיקמקים)
|
28/09/2016 |
פרק א: הדואר מגיע. היה זה בוקר יפה ושטוף שמש, ציחצחתי שיניים, שטפתי פנים, הכול התנהל כרגיל. אך פתאום הדוור דפק. פתחתי את הדלת, והדוור הביא לי את כל המכתבים והניירות הרבים. בדקתי אותם אחד אחד: מס הכנסה, דודה שמחה, אחותה של דודה שמחה... אך פתאום מצאתי את ה...
פרק ב: הכתבה המרגשת.
פתאום מצאתי את המיקמקון החדש, כרוך בניילון. קרעתי במהירות את הניילון וקראתי את העיתון. הכתבה הראשית הייתה: "חדשות סוערות ממלכת המיקמקים, שם כולם הופכים לזומבים בקצב מחריד"
פרק ג: החלטה הנועזת וחברי הטוב. תמיד הייתי הרפתקן, תמיד כשראיתי משהו מעניין-רצתי ישר לחקור אותו, ועכשיו לא שונה מאז.
החלטתי ללכת לממלכה ולהרוס את כתר הזומבי-בעיתון היה כתוב שהוא שולט על כולם. אך ידעתי שאצטרך מישהו כדי להצליח במשימה. לכן התקשרתי לחברי הטוב 55יעלה כדי שיעזור לי. הוא הסכים מיד.
פרק ד: הכניסה לממלכה. נסענו דרך ארוכה מאוד עד שהגענו לשער הממלכה. שם היו שני זומבים. "לא ניתן לכם לעבור!!!!" הם צרחו באנחות עמוקות וצרודות. חברי נבהל ונהדף לאחור, אך מיד התעשת, לקח את הפיגיון שלו, ונעץ אותו בליבו של אחד מהזומבים. באותו הזמן אני לקחתי את חרבי והרגתי את הזומבי השני. נכנסנו לממלכה.
פרק ה: בתוך חומתייך, עיר הזומבים.
מסביב האזור היה שומם, החומות היו שחורות ומכוסות קורי עכביש. חיפשנו וחיפשנו את הארמון שבו אמור להיות מלך הזומבים עם הכתר, אך לא מצאנו אותו. פתאו ניגש אלינו איש קשיש ומוזר, שהופיע פתאום. "אההה!!! מי אתה?!?" זעק חברי וכיוון אליו אקדח. "הקשב לי רגע, אני בצד שלכם" אמר האיש בנימה רגועה. "אבל... איך, מי מי אתה???" שאלתי.
פרק ו: מגיעים לארמון. "אני האדם היחיד שנותר נורמלי פה, כל השאר כלואים בכלובים בתור זומבים, אוכל להוביל אתכם לארמון!" האיש דיבר מהר. "אוקיי" אמרתי, "אבל תוכיח שאתה באמת איתנו!" אבל אז חברי אמר לי: "עזוב אותו, אם יבגוד בנו נוכל לחסלו מהר גם ככה" "בסדר" אמרתי. והזקן הוביל אותנו לארמון.
פרק ז: הארמון. הגענו לארמון, נכנסנו לתוכו, לעלינו לקומה האחרונה, שם נמצא המלך עם הכתר, לפי דברי הזקן. נכנסנו, וראינו כיסא ריק, חוץ בדבר אחד שהיה עליו... "הכתר!!!" צעק חברי. "לאאאא!!" אמר הזקן, "אל תיגע בו!" אך זה היה מאוחר מדי. פתאום שמענו זעקה אדירה, הבזק ירוק הופיע והעלה עשן, ואז ראינו את...
פרק ח: המלחמה על הכתר. מלך הזומבים התגלה! חברי מיהר לתקוע במלך את חרבו, הצליח, והמלך נפצע. אך אז מלך הזומבים העיף אותנו לאחור ושיתק אותנו. הכול נראה אבוד, אבל הזקן קם, זינק לאוויר בכדור אש כחול, ובעט בעוצמה אדירה במלך. המלך מת. "השגנו את הכתר!!!!!!!!" צהלנו.
פרק ט: הפרס.
מאוחר יותר, עמדנו על במת הוקרה בממלכת המיקמקים על שהצלנו אותה. "אנו מעניקים לכם עשרה מיליון מטבעות על שעזרתם לנו להציל את ממלכתנו!" "לא תודה!" אמרתי, "הפרס הכי גדול הייתה ההרפתקה. אין פרס גדול מכך, גם כל הכסף שבעולם" ההתרגשות הייתה בשיאה, כולם שמחו, והיה כיף מאוד.
פרק י: כמה כיף בבית.
חזרנו הביתה, מלאי התרגשות ושמחה, שמחים על כך שהצלחנו להציל את הממלכה. המשכנו לסייר ולטייל באזורים, ותמיד זכרנו מה קרה אז, במעמד הפרס. הסוף! |
|