קהילה - היצירות של עליסקל2
עליסקל2
5

קשת וענן 01/10/2015

הסיפור מוקדש ל
הילה1714 שזכתה בכתב אורח
והיא חברה נפלאה
ולספייק33 שהקדישה לי סיפור
ותמיד מפרגנת!!

קוראים לי הדר
ויש לי חברה הכי טובה-אלינור.
אנחנו ביחד מאז הגן
ומעולם לא רבנו אפילו פעם אחת.

זה היה באחד מימי החופשה.
לא היה לי מה לעשות
והייתי ממש משועממת.
התקשרתי לאלינור
וקבענו שאני אבוא לביתה
(היא גרה כמה בניינים לידי).
כשיצאתי מהבניין,
ראיתי שליד דלת הכניסה יושב כלב.
אל תספרו לאף אחד,
אבל אני קצת,
בעצם הרבה מפחדת מכלבים.
אבל זה היה כלבלב קטן, לבן וצמרירי
מהסוג שלא עושה כלום,
אז אזרתי קצת אומץ
ויצאתי בזהירות מהבניין.
אחרי כמה צעדים ראיתי שהכלב
פשוט עוקב אחרי!
כשעליתי במדגות- הוא
דילג אחרי,
וכשירדתי בירידה-
הוא רץ אחרי, השיג אותי
חסם את הדרך וילל.
נעצרתי והבטתי בעיניו החומות.
"מה... מה את רוצה?"
שאלתי בחשש.
הכלב ילל ועשה לי תנועה
כאילו שאבוא אחריו.
נאנחתי.
אני ממש מפחדת מכלבים,
אז שגם אליך אחריו מרצוני?
זה כבר לא.
הכלב ילל ונבח
ואני, מחוסר ברירה,
הלכתי אחריו.
הכלב הלבן הוביל אותי
לשכונה רחוקה ולא מוכרת.
ידעתי שאמי ממש תכעס
אם היא תדע שהלכתי למקום
כל כך מסוכן,
אבל אני אוהבת הרפתקאות,
ולא אעזוב הרפתקה בשיאה.
הרחובות היו ריקים
ואני והכלב הלכנו במהירות
(הוא הוביל)
לבסוף נעצר הכלבלב מול
בית בעל שני קומות,
הרוס, מוזנח ומט ליפול.
נראה שפעם זה היה בית מפואר-
החלונות היו מסוגננים ובצורות יפות,
אבל הבית נשאר שומם וריק
במשך שנים
ולכן החלונות היו מנותצים,
הבית מלא אבק ובחצר
צמחו שיחים צהובים ושוטים.
הכלב הביט בי במבט מצפה,
כאילו אומר לי:
"קדימה, תכנסי,
בשביל זה הבאתי אותך".
אבל כבר הייתה לי מחשבה שניה.
אני אמנם אוהבת הרפתקות
אבל לא בבתים מוזנחים ונטושים,
וחוץ מזה זה כיף
רק כשאלינור איתי.
הכלב נבח והביט בי
במבט מתחנן.
הבטתי שוב בבית הנטוש.
הוא היה בית מפחיד, נכון,
אבל ריק לגמרי,
וכנראה יש שם משהו
שכדאי לי לראות.
טיפסתי מהחלון השבור
ונעמדתי בהיסוס על הרצפה
המאובקת, השבורה.
ופתאום שמעתי יללה
מעוררת רחמים מהקומה השניה.
נרתעתי והכלבלב הביט בי במבט נוזף:
"תעלי לקומה השניה,
בשביל זה את פה"
עליתי בזהירות
במדרגות החורקות
וראיתי שבקצה הקומה
ניצבת מיטה אפורה מאבק
ובתוכה משהו גבשושי,
שממנו בקעו היללות.
נגשתי בהיסוס והסטתי את השמיכות.
ומה ראיתי?
כלבה גדולה, לבנה וצמרירית
שיללה בחוסר אונים.
הבנתי מיד- היא האמא
של הכלבלב והיא פצועה קשה.
ראיתי שמרגלה נוטף דם.
הוצאתי מכיסי חתיכת טישו
וניגבתי בו את הדם מרגלה.
הכלבה יללה בתודה וזעה מעט.
לקחתי את השמיכה,
נערתי את האבק והנחתי אותה
על השמיכה.
וכך יצאנו לרחוב,
כלבה פצועה על שמיכה מאובקת,
מוחזקת בידי
ילדה מיוזעת
וכלבלב קטן מדלג.
כשהגעתי לביתי, טיפלתי בה
במסירות וכשהגיעה אמי
לקחנו אותה לווטרינר,
שהזריק לה חומר כלשהו
וקבע שהיא זקוקה למנוחה.

מאז הכלבה והכלבלב שלנו.
קראנו לכלבה קשת
ולכלבלב ענן.
אני אוהבת אותם מאוד
ואני חושבת שגם הם
אוהבים אותי.

הסוף
מקווה שאהבתם
ותנו לייק!!
21
18
326


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
22/01/2016   10:14 פיקניק100 18
מרגש לגמרי!!! וואו! :))))))))))
21/12/2015   15:24 ספייק33 17
תודה רבה מרגש
09/11/2015   06:44 מירישי 16
מדהים שזה לא יאומן!!!!!!
29/10/2015   15:59 מיקיונית 15
רק באגדות שומעים סיפורים כאלו
אבל זה מציאות,מדהים!
26/10/2015   16:38 קולית783 14
סיפור מדהים!!!
הרעיון מזה מתוק... תכתבי עוד!!
אה ודרך אגב אני רוצה להיפגש איתך!!
14/10/2015   20:46 miklokt3 13
וואו איזה יפה
14/10/2015   11:23 200מגניבה 12
מקסים
14/10/2015   11:23 208נסיכה 11
חמוד
14/10/2015   11:22 קולית783 10
וואו אני ממש ממש אהבתי את זה!!
סיפור מקסים
אוהבת אותו
07/10/2015   15:50 מיצי50  9
מקסים!!
04/10/2015   01:11 ממתקוני92  8
מהמם
02/10/2015   15:35 הילה1714  7
מדהים,מקסים ,ניפלא,מתוק, תמסרי להם ד"ש
:)
01/10/2015   20:04 עליסקל2  6
וואו תודה...!!
01/10/2015   15:13 הילה1714  5
מהמם! תודה! את חברה ניפלאה!
01/10/2015   14:16 ניקו197  4
היי עליסקל2
סיפור מגניב
01/10/2015   14:15 עליסקל2  3
וואו תודה היי הילה1714!
01/10/2015   13:54 הילה1714  2
מהמם! תודה! את חברה ניפלאה!
01/10/2015   12:58 נובה8123  1
רואים שאת דואגת לחברות את חברה אמיתית!!