|
כתב אורח- מחברות קטנה לחברויות גדולות
|
29/01/2020 |
פרק ראשון – סיבוב קצר בחוץ
היום, כשהכנתי שיעורי בית ב-10:30 בבוקר ביום שבת, התחיל לשעמם לי ובדיוק הגשם הפסיק אז החלטתי לצאת לשאוף מעט אוויר צח. אמרתי לאבא שיצאתי החוצה, לא אמרתי לאימא משום שהיא ישנה. היה קריר בחוץ אז חזרתי הביתה ולקחתי מעיל דק. יצאתי שוב וראיתי כרזה:
יצירתיים?
אוהבים לצייר? לעצב? או ליצור?
אז כדי לכם להירשם לתחרות המיוחדת
מהחברה בשם המהולל "צוות מיקמק" תחרות
המיקצירתיים!
כל הרוצים להירשם יש להגיע לטקס הענקת
פרסי ה"מיקמק הממקמק" , נתראה שם!
חשבתי לעצמי: "האם כדי לי להירשם?" אבל לא הספקתי לחשוב למשך הרבה זמן ששמעתי שמישהו קורא לי: "היי! קלירי!" אלה היו שלושת חבריי הטובים, בננה, באובי ורוחמה. מצאתי אותם ועשיתי מה שאני עושה תמיד, טופחת על ראשיהם ומלטפת אותם. שאלתי: "היי מה קורה?" הם ענו שהכול טוב. ואז כמעט התעלפתי כשראיתי אותם מסתובבים עם חולצות קצרות דקות ועם מכנסיים קצרים. שאלתי בתימהון: "לא קר לכם?!". הם הנידו בראשיהם ואז אמרו: "טוב, ביי! אנחנו הולכים להכין את השיעורים במתמטיקה". נפרדתי מהם והמשכתי ללכת לי בכיף שלי.
פרק שני – הדף התלוש
כשהסתובבתי לכיוון ביתי התחלתי ללכת ולפתע הבחנתי בחתיכת דף קרוע ועליו כתוב:
יומני היקר,
היום היה היום המפחיד והטוב ביותר בחיי! אני לא מאמינה כמה פחדתי! לא יודעתי שאני כל כך הולכת לאהוב את בית הספר החדש! אוי, שכחתי לספר לך, לא כתבתי לאחרונה בגלל מעבר הדירה שסיפרתי לך עליו מלפני חודש. היינו עסוקים כל השבועיים האחרונים, נפרדתי מטרינדי, אתה יודע, חברתי הטובה ביותר, אני מתגעגעת אליה! היום היה היום הראשון ללימודים בבית ספר החדש שלי, "מיקמק סיטי סקול" היה ממש כיף וכתבתי לא מזמן לטרינדי מכתב עם כל מה שהיה אני אתן אותו לדוור מחר. בבית הספר ראיתי הרבה ילדים, ולשתיים מהבנות שראיתי קראו פוניו (בדיוק כמוני), לאחת קראו קוניו, לאחרת קראו פוני לעוד אחת קראו נגלי, לאחת קראו בשם ממש מיוחד, לעוד אחת קראו מינימי, לאחת שהסתובבה עם שלושת הבנים הכי נחמדים קראו קליריכתום (אבל כולם קראו לה פשוט קלירי), לשלושת הבנים הכי נחמדים קראו באובי, בננה ולאחד קראו רוחמה והיו עוד מלא ילדים. (אם אתה לא מבין איך זכרתי את השמות של כולם זה היה בזכות זה שכתבתי אותם על דף כדי לספר לך).
אוי! זה דף מהיומן של הילדה החדשה בכיתה שלי "פוניו" היא ממש ביישנית, אבל היא גם מהממת! היא נחמדה אבל לא ספקתי להכיר אותה לעומק. לרגע חשתי מין רעד לא נעים בגוף והבנתי משהו חמור: "קראתי הרגע למישהי ביומן הפרטי שלה!". אני מרגישה נורא.
פרק שלישי – במיקמק סיטי סקול
פגשתי היום שוב את כל החברים, התגעגעתי מאוד לפוני, היא בצרפת, איזה כיף לה! לא היה לי נעים להראות את הפנים שלי ליד פוניו החדשה, זאת שקראתי לה בטעות ביומן, היום היא החליטה לדבר איתי וקפאתי במקום, נראה לי שהיא לא תרצה להיות חברה שלי בזמן הקרוב, לצערי בשיעור הושיבו אותי לידה, היא אמרה לי: "אני לא ראיתי מה היא כתבה על הלוח, תוכלי להגיד לי?" אני קפאתי במקום ולא עניתי לה, אני ממש מתחרטת על זה כי אחר כך היא שאלה: "למה את לא מדברת איתי?" רציתי לענות לה אבל כשפתחתי את הפה שלי לא יצאו לי מילים, היא נעלבה ממני והסיטה מבטה אל החוברת. בהפסקת האוכל עזרתי אומץ לדבר איתה, אך כשפניתי אליה היא הסתובבה אליי ואמרה: "קליריכתום, מה עשיתי לך שאת לא מדברת איתי?" התחלתי לגמגם: "א-א-נ-י ל-ל-ל-א... א-את א-אני מ-מ-צ-צטערת" ואז היא הבינה ממני משהו לא נכון לגמרי, היא הסתכלה עליי בפה חצי פעור ואמרה: "אהה, לא ידעתי, סליחה" ואז היא הלכה. אוי לא! היא חושבת שאני ילדה מגמגמת!
לא קרה דבר טוב יותר שהתחיל שיעור מתמטיקה, מסתבר ששכחתי להכין את שיעורי הבית שלי, זוכרים, כשיצאתי החוצה לשאוף אוויר שכחתי אחר כך להכין את השיעורים שלי. לא!
פרק רביעי – מתחברת אליה ומחברת אחרים
היום הרגשתי בנוח לדבר עם פוניו, אבל לפני כן הייתי צריכה ללמוד למבחן באנגלית, עד שעלה לי רעיון אדיר, שאלתי את קוניו מה מספר הטלפון של פוניו החדשה, היא אמרה לי אותו והתקשרתי אליה, אצרתי לה: "היי! פוניו, רוצה לבוא אליי ללמוד למבחן באנגלית?". היא ענתה: "בשמחה!" ובאה אליי. למדנו למבחן יחד ואז ראיתי שהיא היססה ובסוף לא שאלה אבל ידעתי שהיא רצתה לשאול אותי: "רגע? את לא מגמגמת?" אבל היא ילדה ממש נחמדה, היא מבינה שזה היה יכול להעליב אותי אז החלטתי להגיד: "את יודעת, כשגמגמתי, זה היה בגלל ש... הלכתי פעם אחת בחוץ וראיתי על ספת המדרכה דף ובו כתוב..." הסברתי לה מה ראיתי, היא לא הנידה עפעף וענתה: "זה בסדר גמור, את לא היית אשמה, ראית דף, קראת אותו, לא ידעת" ואז היא אמרה: "אני לא הייתי כועסת". אני והיא צחקנו, נהנינו ואז הבנתי כמה חברות טובות אנחנו.
שוב, במיקמק סיטי סקול. הכרתי את פוניו לכולם וכולנו התחברנו, היה ממש כיף באותו יום, לאחר מכן ארגנתי לפוניו מסיבה גדולה בגן שעשועים ליד הבית שלי, הזמנתי את כל הכיתה והיה ממש כיף חיים! כולם נהנו ופוניו אמרה שזו המסיבה הכי טובה שהיא הייתה בה! בזמן המסיבה סיפרתי לפוניו על תחרות המיקצירתיים ושאנחנו יכולות להירשם בתור זוג ולעצב פריט לבוש אופנתי, אני אעשה את הרשימות היא תציע את החלקים ליצירת הפריט ונכין אותו יחד. היא התלהבה מאוד. כשעבדנו על הרעיון בכיתה הרבה ילדים הסתובבו סביבנו וגילו שאנחנו משתתפות, פתאום כל הכיתה שלנו רצתה להשתתף באחת מן התחרויות של "צוות מיקמק" המדהימים. (למי שלא הבין הם מכינים מלא תחרויות בכל חודש ומותר לך להשתתף רק באחת) החליטה להשתתף בתחרות, לצוות שלי ושל פוניו צירפנו את קוניו, פוני ומינימי. כולנו נפגשנו ועבדנו על הפרויקט" שלנו. המצאנו לנו גם שם "להקת היצירות". היה ממש כיף! וזו אחת החוויות הזכורות לי.
פרק חמישי – טקס המיקמק הממקמק
כולם נרשמו עם מה שהם יצרו, ציירו או עיצבו ו"צוות מיקמק" שמחו מאוד מכל הפרויקטים. הם היו נחמדים מאוד, ובהענקת פרסי הענקת ה"מיקמק הממקמק" האישה היפהפייה שהקריאה את שמות הזוכים ואת שמות התחרויות אמרה: "ובתחרות הראשונה 'כתבי הסרטים' זכה המיקמק 'רוחמה'!!! הרבה מחיאות כפיים לרוחמה!!! ובתחרות השנייה 'דרך הניקיון' זוכה המיקמק, רגע, אלה שני מיקמקים! 'בננה ו-באובי'!!! הרבה מחיאות כפיים לבננה ו-באובי!!!" היא אמרה עוד הרבה תחרויות מדהימות והרבה מחבריי זכו. אבל היא גם אמרה: "ובתחרות האחרונה לערב 'המיקצירתיים' זוכה המיקמק... אה, רגע, זה צוות!!!" ישר אני, פוני, מינימי, פוניו וקוניו התרגשנו מאוד מאוד! היא המשיכה: "צוות ה'להקת היצירות'!!! הרבה כפיים ללהקת היצירות!!!" קפצנו אחת על השנייה! התרגשנו מאוד! עלינו לקבל את הפרס שלנו והחלטנו להניח אותו בבית של פוניו, הילדה החדשה והמדהימה! זאת שבזכותה חיזקנו את הקשר שלנו. גם ילדים חדשים הם גיבורים.
|
|
מוקדש
לכולםםםם | |
|
|
