|
המסע אל האהבה
|
08/09/2014 |
יום בהיר אחד.... לא בעצם לא, ביום אחד... לא ... טוב פשוט נתחיל . הנסיכה זואיה ומקס פשוט העם נפגשו מיד רצו להיות חברים, אבל הם היתבישו הוא לא היה נסיך אבל היא היתה נסיכה יפה והוא היה פשוט. הם רצו להיות יחד לזואיה הנסיכה היה אבא מלך נחמד שאהב אותה מאוד אבל שהנסיכה זואיה הציעה לו משהיא תיתחתן עם מקס הוא כעס וגירש אותה מעולם מיקמק היא נעלצה לחיות לבד ובנתיים...... בממלכה מקס עשה הכל כדי שהמלך יגרש גם אותו אבל ביגלל שהמלך היה טוב וכעס עדיין הוא רק נתן לו עונשים קשים. ואצל זואיה היא לא כל כך היסתדרה היא לא מצאה מה לאכל ומה לשתות היא הסתבכה וניראתה נורא ואז פיתאום ראתה מיכתב שכתוב בו: "לאהובתי זואיה את בשבילי תמיד מלכה או נסיכה מה שתרצי ותמיד אוהב אותך , לעולם לא אלך לבגוד בך אינני בוגד אני רוצה שתגלי סוד גם אני נסיך , וביגלל זה אני אוהב אותך כי את אהבת אותי אפילו בלי לדעת זאת, אני רוצה שאם את עדיין אוהבת אותי לכי לארמון ה"ארגמן" שם תמצאי אותי בתודה מראש הנסיך מקס". זואיה מיד לקחה צידה לדרך, בגדים , ואת המיכתב ויצאה לדרך ישר שיצאה מהיער ראתה מיקטרול בוכה קטן שרק מחפש את ארמון "ארגמן"זואיה מיד הציעה לו להיצטרף אליה והמיקטרול הפסיק לבכות, הוא שמח וידע שהנסיכה זואיה נחמדה. שתהים הלכו יחד ואז הגיעו לביקתה שניחנסו ראו מיקסבתא נחמדה היא הציעה להם לישתות תה הם שתו ואז היא שאלה אותם לאן הם הולכים והם ענו לה שהם הולכים לארמון ה"רגמן" היא סיפרה להם שבדרך עוברים את המכשפה הנוראה "מיקטרוליה" הם ישר פחדו , המיקטרול הקטן החל ליבכות ולייבב , אחרי כחמש דקות הנסיכה זואיה הציאה שהיא תישתמש במה שנתן לה אביה "קופסת הקסמים" אחרי שישנו אצלה צהוריים הם יצאו לדרך ואז הם הגיעו ליער רוחות הם ראו המום שיחים היה שם ריח מוזר ואוירה רעה, הם רעדו היה קצת חשוך ואז הם שמעו צחוק מיתגלגל חחחחחהחחחההה הם לא אהבו את הצחוק הזה הם רעו בית קטן ונטוש בלי אור ואז פיתאום הכה בוא ברק ולבית לא קרה כלום ואז הם שוב שמעו את הצחוק מיתגלגל חחחההההההחחחהההההההההה הם רצו ליראות מה יש ביפנים הם ניכנסו המדרגות חרכו הרוח נשבה דרך החלונות הם עלו עוד קומה ואז הגיעו הם ראו אישה זקנה יושבת וצופה בטלויזיה וצוחקת חחחחההההחחחחחהההחחייייי שצופה בתוכנית מצחיקה הם צחקו יחד איתה היא נבהלה מאוד הם אמרו סליחה והיא אמרה שזה בסדר והם לא היתכוונו פתאום חזר החשמל היפסיק לרדת גשם וברקים לא יצאו מהשמים החלונות הפסיקו להרעיש והקשת והשמש באו לביקור הם היבנו שהם רק נילחצו ובגלל זה הם פחדו באור הבית ניראה יפה ומרגיע בלי כל רעש ומקרוב קול הצחוק של הזקנה נישמע רך ונעים הם אמרו לה שהם רק רצו ליראות את הבית ולימצוא מקום מיסתור היא אמרה שזה בסדר ועכשיו הם יכולים ללכת הם הלחו ואמרו לה תודה. הם שאלו אותה עד כמה ארמון הארגמן רחוק היא אמרה שהארמון ממש קרוב אליה תלכו מיסביב לבית ואז עוד 15 מטרים היא אמרה והוסיפה ביי
זואיה והמיקטרול יצאו הלכו ואז בידיוק איך שמרה האישה אחרי15 מטרים הם ראו שדה כלניות אדומות וורדים כמעט בכל הצבעים הם ראו שארורכו של השדה ממש קצר הם הלכו לאורך השדה כל הפרחים נעמדו ליכבודם והם ראו כניסה מפוארת לגינה גדולה ורחבה מלאה בעצי ברוש בצדדים ובשאר המקומות פרחים הם ניכנסו לתוך הארמון וראו את מקס אהובה של זואיה זואיה רצה לחבק מיקטרול הלך בינתיים לחפש את אימו מקס סיפר לזואיה שאימו של מיקטרול היא המשרתת שלהם הם הלכו ביחד עם מיקטרול לחפש אותה והם גם מצאואותה היא שמחה ורצה עליו כדי לחבק אותו
היא אמרה לו שהיא דאגה לו ושמאוד שמחה שהוא חזר. וזה הסוף ככה כולם מאושרים סוף |
|
