קהילה - היצירות של בסתת7
|
|
|
|
|
סיפור לספרייה...
|
02/03/2018 |
שלום חברים,
זה סיפור שכתבתי...
מקווה שאהבתם! מאת: בסתת7
לולה מסומנת.
שלום, אני לולה ואני מיקמקית רגילה לגמרי, לומדת בכיתה ה',מבריזה משיעורים, לא עושה שיעורי בית אבל כן עושה קניות, רואה טלוויזיה, עושה חלק מהמשימות שראש העיר שולח לנו... אבל אני בכל זאת קצת שונה.
עברנו דירה היום. בית הענן שהיה לנו קודם עכשיו יהיה של מיקמק אחר! אנחנו עוברים לבית שונה, רגיל, ונצטרך לעצב אותו מחדש כי הפריטים שלנו הוסיפו ליופי של הבית הישן, כך אימא אומרת, כי ככה נרוויח יותר כסף מיקמק. שמעתי את השיחה שלהם לפני שבועיים ואז התפרצתי לחדר וצעקתי ובכיתי, והם הסבירו לי יותר טוב שעוברים דירה...
זה זיכרון נוראי מבחינתי. אבל עכשיו אני בבית חדש, בית שיש בו רק שלוש מיטות, שתיי מיטות מכונית ומיטת נסיכה, שהיא שלי. מחר אני אלך לבית הספר... עוד חוויה נוראית מבחינת מיקמקית רגילה.
אני מתעוררת, מתלבשת במדי בית הספר החדשים, אוכלת ארוחת בוקר ויוצאת לתחנת האוטובוס. ישבתי על הספסל. חיכיתי לאוטובוס במשך חמש דקות עד שהוא הגיע. התיישבתי במושב הראשון והתחלתי לענות על השאלות בדרך. חוץ מהנהג, הייתי לבדי, אז לא נשארו הרבה חיים, אבל זה הספיק עד שהגעתי לבית הספר, שם הנהג המשיך לבדו בחידון המוקרן. אני יורדת מהאוטובוס, מרימה את התיק ומתחילה ללכת לכיוון השער. עברתי בשער ופתאום הרגשתי כאב חד בזרוע השמאלית. קיפלתי את שרוולי למעלה וראיתי סימן אדום כהה בצורת טיפה על זרועי. "נו, טוב", אמרתי לעצמי, "זה שום דבר. בטח קיבלתי מכה מהקצה של השער. לא כזה נורא. ממילא יש לי שרוול ארוך, אף אחד לא ישים לב." המשכתי לעבר הכיתה שרשמו אותי אליה: כיתה ה' 3. נכנסתי לכיתה. כל המקומות היו תפוסים חוץ ממקום אחד, ליד תיק בצבע תכלת. לא הייתי רוצה לשבת ליד חנונית, אבל כן הייתי רוצה לשבת ליד מישהי עדינה. היה צלצול. כל התלמידים נכנסו לכיתה. מי שהתלבטתי אם לשבת לידה הייתה מיקמקית אם שיער בלונדיני זהוב ונוצץ, כמו שלי, חולצה כחולה ועור בצבע גוף. לא יותר מדי גרוע. המורה נכנסה לכיתה. עמדתי בביישנות ליד אחד הקירות, ואז המורה אמרה:"תלמידים, זו התלמידה החדשה שלנו, לולה. לולה, תשבי ליד... סטפני."
היא הצביעה לעבר אותה המיקמקית שרציתי לשבת לידה בהתחלה. הלכתי והתיישבתי לידה. "היי. אני סטפני. את רוצה שנהייה חברות?" שאלה, ואז בטלפון שלי הופיע ההודעה: סטפני מבקש/ת להיות חבר/ה שלך. האם את/ה מאשר/ת? אישרתי והצג של סטפני הבהב. היא הסתכלה עליו ואז חייכה. אנחנו חברות. רגע, השרוולים קצרים! הצצתי וראיתי שלה יש אותו סימן כמו שלי יש בדיוק. "עכשיו, לולה, שימי את הצ'וקר. זה סמל בית הספר שלנו, את צריכה לבוא איתו בכל יום! מובן?" אמרה המורה. הנהנתי. היא נתנה לי צ'וקר בצבע אדום דם. "עכשיו, בחרתי את שם הכיתה שלנו בחופש הגדול. אם תשכחו, הכיתה שלנו היא כיתת ערפד." הוסיפה המורה. ענדתי את הצ'וקר. פתאום הרגשתי שונה, כאילו יש לי רצון להיות במקום אחר. פתאום הקירות נצבעו באדום והחולצות של כל התלמידים, שהיו צבעוניות ויפות, נהפכו אדומות כהות. השיער של כולם נצבע אדום לוהט, או שחור, כמו במקרה של סטפני ושלי. נגעתי בשערי בפליאה, אבל סטפני וכל השאר לא נראו כל כך מופתעים. כך נשארנו כל היום, עד הצלצול המסמן את סוף היום. לאחר שכולם יצאו,המורה נגשה אלי ואמרה:" את מדממת מהאצבע. תני לי רגע." היא לקחה פלסטר, הצמידה אותו לאצבעי למשך כמה שניות ואז הורידה אותו. החתך והדם נעלמו. הלכתי הביתה. שערי היה בלונדיני זהוב-מנצנץ שוב, חולצתי סגולה ואני נראית רגיל לגמרי, וכך גם כולם. כך זה נמשך כבר שבוע, אבל כל יום שכחתי שזה מה שקרה וזכרתי רק את השיעורים. עד שיום אחד שכחתי את הצ'וקר בבית. הגעתי לבית הספר, ומה שהיה אמור לקרות לי- לא קרה! המורה הסתכלה עלי, מופתעת. היא ראתה ששכחתי את הצ'וקר! פתאום כולם חזרו לעצמם והתחילו להתלחשש. קרן שמש חמה נכנסה לכיתה דרך החלון ישר על המורה, והיא התמוססה לאבק. ואז הבנתי- הצ'וקר והדקירה בשער- הם היו סימון! הם הפכו אותנו לערפדים! אבל עד שהבנתי את זה, כבר היה מאוחר מדי- חצי מן הכיתה התמוססה באור השמש, ואילו החצי השני גם היה בשמש- אבל כנראה שלא נהפכו לערפדים במלואם. אני וסטפני, למזלי, נשארנו שלמות. כל מי שנשאר בחיים הוריד את הצ'וקר, והם נשמו לרווחה. הלכנו כולנו הביתה, יודעים שעכשיו שוחררנו לחופשי מן הכישוף הנורא ההוא.
הסוף
(אם אפשר, תשימו את הסיפור בספר ספרייה)
בבקשה תרשמו תגובות, אני רוצה לדעת מה אתם חושבים על הסיפור הזה. אני לא היעלב מביקורת.
תודה, בסתת7
|
|
|
|
|
|
124
|
|
|
|
|
|
|
|
|
31/10/2018 12:52 |
מיקביטגירל |
4 |
|
מושלם!!!!!! |
|
|
|
|
|
20/09/2018 18:10 |
בסתת7 |
3 |
|
באמת? |
|
|
|
|
|
18/09/2018 11:35 |
עומר77324 |
2 |
|
סיפור מדהים! |
|
|
|
|
|
09/03/2018 13:31 |
WזאבהW |
1 |
|
תודה על ההקדשה, הסיפור מדהים! |
|
|
|
|
|
|
|
