סיפורה של בילי וונג - ספר מס' 1
|
02/03/2018 |
בילי וונג, בת ה-7 חייה במלון "טיצ'יקאפה" המפואר שבו היו 20 קומות, 500 חדרים ו-1,200 משרתים. לבילי היה חדר אחד גדול עם מטבח, חדר שינה, חדר אוכל ושירותים. בנוסף לכך, לבילי היה משרת אחד נחמד בשם קלארו, שבין כל נימוסיו היה נוהג לקרוא לבילי "מיס וונג". לבילי היו חיים מפוארים, אבל דבר אחד היה חסר לה, בעצם שנים. שני הוריה היו מבקרים אותה רק אחת ל-8 חודשים, והשניים חסרים לה מאוד בחברה. היא נמצאת בחדר אחד גדול יחד עם קלארו ודובי בצבע סגול עם פפיון לבן לצווארו. יום אחד, היה זה ה-1.8 בדיוק, רצה בילי וונג הקטנה במדרגות המלון עד לקומת הכניסה ועמדה בפתח הדלת הראשית, מחכה לראותם של שני הוריה. בשמלה תכולה, שיער בלונדיני שנקשר בסרט לבנבן, ודובי סגול - כמובן, עמדה לה בילי וונג הצעירה בהתרגשות עד 100. היא חיכתה חצי שעה, חיכתה שעה, ועדין הוריה לא הגיעו. היא עלתה עצובה במדרגות המלון עד להגעתה לקומה 7 ולחדרה הגדול. היא שכבה במיטה, מכוסה בשמיכה, והמון דמעות זלגו מעינייה. משרתה החביב, קלארו, נכנס לחדרה וראה את גבירתו בוכה. "מה קרה, ביתי?" שאל קלארו, שבגלל העובדה שהוריה לא היו מגיעים הרבה נהג לקרוא לה "ביתי". בילי ניגבה את דמעותיה בידיים, הביטה בקלארו והרגישה איך ידו מלטפת את שיערה בעדינות. "אני כל כך ציפיתי לבוהם של הוריי, אך כשחיכיתי שם, בדלת הראשית לא מצאתי אותם!, חיכיתי חצי שעה, חיכיתי שעה, ואף אחד מוכר לא בא." עוד דמעות זלגו מעינייה של הילדה, קלארו קם ממיטתה, הרים מטפחת לבנה ודקיקה מהשידה והביא אותה לבילי, שתנגב בה את דמעותיה. כעבור כמה רגעים, התיישבה בילי על המיטה קיפלה את השמיכה ובמוחה רעיון מיד עלה. "קלארו," קראה בילי למשרתה שבדיוק התחיל להכין לה ארוחה. "כן ביתי?" שאל קלארו מתוך המטבח והתחיל לחתוך גזרים. "אתה מוכן לצאת איתי לטיול בעיר, ובדרך נלך לשדה התעופה?" שאלה בילי ונכנסה למטבח עם תיק מוכן ומשקפיי שמש לראשה. "אני מבין..., את רוצה לחפש את אמך ואביך, בסדר נלך רק קודם תבטיחי לי שתגמרי את הארוחה." השיב המשרת. "מבטיחה!" אמרה בילי בנימה של שמחה והלכה לשבת בחדר האוכל. כעבור דקה הגיע קלארו עם קערת תבשיל וסיר מלא מרק. הוא התיישב על יד בילי ומזג לתוך 2 קעריות קטנות מעט מרק כתום. השניים אמרו "בתאבון" והתחילו לשתות מכף גדולה את המרק. לאחר שסיימו לקח קלארו שתי צלחות שטוחות מהארון ועל כל אחת שם מנה של תבשיל עדשים. לאחר שסיימו השניים לאכול ניגש קלארו למיטה שלו, שנמצאה צמוד למיטתה של בילי, הרים את המזרן והוציא מתוכו שטר של 5 דולר. "זה בשביל שנוכל לקנות כרטיסים לרכבת בשדה התעופה, כדי שניקח את זה אם נרצה להגיע להורייך.." אמר קלארו והכניס את השטר לתוך כיס קטן בתיק של בילי. בילי הרכיבה את המשקפיים על אפה ואחזה בידו של משרתה. שניהם יצאו מהמלון לכיוון שדה התעופה ושרו את השיר האהוב על בילי הקטנה. "שניים צועדים ברחובות, נזהרים ממרכבות, כל סוס הם משחררים, ולסבתות לחצות את הכביש עוזרים! בינתיים מתחילה סופה, את השניים איתה סחפה, הם עפים במעגל, ועולים פתאום על גל!"
קח הם שרים שוב ושוב עד שמגיעים אל שדה התעופה. המשך יבוא...
(כתבה שירה7669)
|
|