מיק פעמונית
|
17/01/2016 |
זוג כפרי וצעיר ללא ילדים, התגורר מול גן יפיפה, בו נהגה האישה לצפות שעות. הגן היה מוקף גדר ולאף אחד לא הייתה רשות להיכנס אליו. יום אחד בעוד האישה מביטה בגן, הבחינה בפעמונית - פרח סגלגל עם צוף מתוק. האישה ביקשה לטעום מהן, עד שליקטה בשיגעון והודיעה לבעלה שהיא לא תוכל לחיות בלי שתטעם את צוף הפעמונית. בחשש רב טיפס האיש (בעלה) מעל לחומת הגן, ליקט מעט פעמונית והביא לאישתו המאושרת. עם הזמן גברה להוטה של הגברת לפרח, והיא התחננה לבעלה שימשיך ללקט לה את הפרח.
באחת הפעמים, בעוד האיש מלקט פעמונית, הבחינה בו המכשפה, בעלת הגן, האשימה אותו בגנבה ואיימה לחסלו. האיש התחנן בפני המכשפה שתכוס על חייו, והיא הסכימה, בתנאי שאם יוולד תינוק לזוג הצעיר הוא יהיה שלה. ובנוסף יכולו הזוג ללקט פעמונית כאוות נפשם.(כמה שירצו).
האיש ידע שאישתו עקרה, והסכים להצעתה המכשפה. למרבה הפלא, כעבור שנה נולדה לזוג בת יפיפיה, הם קראו לה פעמונית על שם אהבת האישה לפרח הממכר. אז נזכר האיש בהסכם עם המכשפה, ובלב כבד מסר את התינוקת פעמונית למכשפה. המכשפה כלאה את פעמונית הקטנה במעלה מגדל ללא דלתות, שהיה בו רק חלון קטן המשקיף על היער. פעמונית גדלה בבדידות וגדלה לנערה מקסימה. היא הייתה שרה לעצמה ולחיות היער אשר באו לבקרה על אדן חלונה. כשהמכשפה רצתה לבקר את הנערה, הייתה קוראת: "פעמונית פעמונית השליכי את צמתך..." פעמונית הייתה משלשלת את צמתה הארוכה דרך החלון שבמגדלה. והמכשפה הייתה מטפסת בעזרת הצמה למעלה המגדל.
יום אחד נקלע למקום נסיך. הוא ראה את המתרחש ונדהם. אח"כ התאושש וקרא לפעמונית לשלשל את צמתה כדי שגם הוא יוכל לטפס. פעמונית נבהלה למראהו של הנסיך כי לעולם לא פגשה נפש חיה חוץ מהמכשפה. מאותו רגע נהג הנסיך לבקר את פעמונית לעיתים תכופות, ואף הביע רצון עז לשחררה מכלאה במגדל. כאשר נודע למכשפה על ביקורי הנסיך היא קיצצה את צמתה של פעמונית כדי למנוע מהנסיך לעלות.
כשהנסיך קרא לפעמונית, שילשלה המכשפה את צמתה (הגזורה) של פעמונית דרך הצוהר (החלון) והחזיקה בקצה הצמה, והנסיך החל לעלות. באמצע דרכו של הנסיך למעלה המגדל עזבה המכשפה את הצמה, והנסיך התרסק על שיח קוצני ששרט קשה את עיניו והנסיך התעוור. המכשפה הבריחה את פעמונית מהמגדל אל קרחת היער והנסיך העיוור שוטט ביער וניזן מפרות וצמחים. יום אחד שמע הנסיך העיוור את שירתה של פעמונית ונמשך בחבלי קסם אליה. כשפעמונית ראתה את אהובה העיוור פרצה בבכי, ודימעותיה השיבו לנסיך את מראה עיניו. פעמונית והנסיך המאוהבים נישאו וחיו באושר.
|
|