|
סיפור לספריה-אצבעונית
|
26/09/2014 |
היה הייתה פעם אשה, שהתגוררה בבית קטן ליד הנחל. היא הייתה מאוד עצובה, כי לא היו לה ילדים. יום אחד גלתה בין עליו של ורד ילדה קטנה, חמודה עד מאוד, שהונחה שם בידי פיה טובת לב. מכיון שגודלה של הילדונת לא עלה על גודלה של אצבע, החליטה האשה הטובה לקרוא לה אצבעונית. חלפו השנים,ואצבעונית רכשה לה ידידים טובים ורבים: חיפושיות, שפיריות, דבורים ועוד חברים רבים, ואתם אהבה לשחק על גדת הנחל. יום אחד השתרעה אצבעונית על גבי עלה נופר ונרדמה בערסול של זרמי הנחל."ששש.... אצבעונית נרדמה",לחשה חיפושית אחת, "בואו נשב ונשמור עליה". כאשר הוסחה דעתם של חבריה של אצבעונית,הגיח לפתע מתוך המים קרפד מרושע. "איזו ילדונת מקסימה!" הרהר. "היא תהיה כלה נהדרת לבני!" הקרפד חתך את עלה הנופר שעליו ישנה אצבעונית והצפין אותו בסופו. "שני, יפתי, חלומות פז לך! אני הולך להביא את בני, ואז תתחתנו..." כאשר התעוררה אצבעונית, פרצה בבכי. "איפה אני? אימא, אימא!" לשווא קראה הילדונת לאמה, איש לא ענה לה. היא טיפסה על קנה סוף ולפתע קפץ למולה דג שמן מתוך המים. "אל תרעישי, אצבעונית, הקרפד חטף אותך. את צריכה לברוח מכאן מיד!" אמר הדג. "בואי", אמר לה פרפר. "אקח אותך לידידי ביער, הם ידאגו לך". אצבעונית הלכה בעקבות הפרפר. הם הגיעו ליער קטן,שלמראהו נפער פיה של אצבעונית בתדהמה. מעולם לא ראתה פרות יפים כל כך, עסיסיים כל כך! היו שם פטל, אוכמניות ותותי יער, שרק חיכו שיקטפו ויאכלו אותם. "אכלי, אצבעונית, אכלי, יש די לכולם, ואת בוואדי רעבה", אמר לה הזחל. חודשים חלפו, החורף הגיע, ואיתו הגיעו השלג והקור. ידידיה של אצבעונית מצאו מקלט במאורותיהם. אך לאצבעונית לא היה מקום ללכת אליו. היא תעתה בשלג, עטופה בעלה גדול. היא הייתה עייפה עד מאוד, כוחותיה הלכו ופחתו, שכן לא מצאה דבר לאכול. לפתע נפתחה ממולה דלת... "ילדה מסכנה", אמרה גברת עכברה שגרה שם, "את עלולה למות מקור! היכנסי מהר, בואי, אכלי והתחממי אצלי." אצבעונית הייתה כה נעימה וכה נחמדה, עד שגברת עכברה החליטה להניח לה להישאר אצלה. היא תפרה לה שמלות יפות, ואצבעונית עזרה לה בניקיון הבית. מר חפרפרת, השכן החביב, נהג לבוא אליהן לעתים קרובות ולנהל איתן שיחה. לעתים הביט בילדונת במבט אוהב. 'איזו ילדונת יפה היא!' הרהר לעצמו. חלפו עוד כמה חודשים. בסוף הקיץ שלאחר מכן, התכוננו הציפורים למסע הנדידה הגדול שלהן לעבר הארצות החמות. בוקר אחד, בדרכה לנחל, מצאה אצבעונית סנונית מסכנה שכובה בעשב. מר חפרפרת וגברת עכברה עזרו לה לשאת את הסנונית לבית. "הכנף שלה פצועה!" אמרה אצבעונית. "אנחנו נטפל בפצע שלה", אמרה גברת עכברה. הזמן חלף. לילות שלמים ישבה אצבעונית לצד הסנונית, וזו הפכה להיות ידידתה. בכל יום הביאה לה מזון טרי, השקתה אותה מים מתוך חצי קליפת אגוז וליטפה את נוצותיה. לעיתים אף נרדמה אצבעונית לצידה. "עוד מעט תוכלי לשוב לעוף," הבטיחה לה. "רק הודות לך, אצבעונית הקטנה," ענתה לה הסנונית בהכרת טובה. לבסוף, הגיע היום הגדול. אצבעונית הסירה בעדינות את התחבושות שעטפו את פצעה של הסנונית. ממרומי תלולית המאורה עזרו שלושת הידידים לסנונית לפרוש כנפיים ולעוף. "אצבעונית, לעולם לא אשכח אותך..."
"נסיעה טובה לך, סנונית, נתראה בשנה הבאה!" עונות באו וחלפו, ואתן פחתה תקוותה של אצבעונית לראות שוב את אמה. יום אביב אחד ביקש מר חפרפרת את אצבעונית להינשא לו, והיא פרצה בבכי. "אני אוהבת את השמש, את הרוח, איני יכולה לחיות אתך מתחת לאדמה..."
"הרגעי, חשבי רגע,"אמרה גברת עכברה בניסיון לנחם אותה, "אל תמהרי לסרב, מר חפרפרת הוא בחור טוב, הוא יטפל בך היטב." אך אצבעונית לא יכלה להעתר לנישואים כאלה, ובוקר אחד היא עזבה אל השדות. לפתע הבחינה אצבעונית למעלה, בשמיים, בידידתה הסנונית. היא טיפסה על גבעול פרח המרגנית וקראה לה. כאשר ירדה אליה הסנונית, סיפרה לה אצבעונית את סיפור הצעת הנישואים. "בואי, עלי על גבי," אמרה לה הסנונית, "אני מכירה מקום שבו תהיי מאושרת עד מאוד." אצבעונית והסנונית חלפו במעופן על פני אזורים רבים. "זה מקסים!" אמרה אצבעונית, "אני מרגישה כל כך גדולה, והכל למטה נראה כה קטן!" "הביטי שם, איזה אזור צבעוני!" "לשם אנחנו עפים, זוהי ארץ הפרחים," אמרה הסנונית ונחתה ברכות על האדמה. פנים קטנים וחייכנים נבטו אל אצבעונית מכל עבר. "אוי, הם בגודל שלי!"
"אלה הם ננסי היער, ידידי!" אחד הננסים היה נסיך. במבט הראשון שהחליפו ביניהם הנסיך ואצבעונית, הם התאהבו. הם נשאו עוד באותו ערב, לאורו של הירח. אצבעונית חשה כיצד גדלות על גבה כנפיים והיא נהפכה לננסית יער. "מחר נלך לבקר את אימי," אמרה אצבעונית לנסיך יפה התואר. "אני כבר כל כך מתגעגעת אליה."
הסוף!!!! |
|
