בלב הים
|
06/06/2016 |
חברה שלי סתיו,יתומה מאמה, היא טבעה בים. הדבר היחידי שנותר לה מאמה, זה שרשרת יקרה מפנינים. ועל זה אני בדיוק רוצה לספר את הסיפור שלי. בוקר אחד בבית הספר סתיו נראתה מוזר מאוד. היה נראה שהיא מסתירה משהו. שאלתי אותה אם היא מסתירה ממני משהו, אך היא אמרה שלא. בהתחלה האמנתי לה, אבל בהמשך היום, הבנתי שטעיתי,אחרי ביה"ס ניגשתי אליה ושאלתי, "מה את מסתירה ממני?" "על מה את מדברת?" אמרה סתיו בתדהמה. "על מה אני מדברת?" שאלתי " אני יודעת שאת מסתירה ממני משהו, למה את לא מגלה לי אותו?" " טוב, עלית עלי" ענתה "נאבד לי התיליון של השרשרת" פרצה בבכי " איזו שרשרת" שאלתי "של אימי, זה כל מה שנשאר לי ממנה" ענתה סתיו בבכי.ניסיתי להרגיע אותה ושאולי אקרא לחברים שיעזרו לנו למצוא את השרשרת. אך היא לא רצתה שאספר זאת לאיש.(במקרה הזה זה מיקמק). שמרתי על זה בסוד, וערב אחד ערכנו אני והיא חיפוש יסודי בביתה. "האם את זוכרת מתי זה נאבד לך?" שאלתי. " בחיים לא פתחתי את הקופסא של השרשרת,רק אתמול כי זה יום זיכרון של אימי , ובחיים לא שמתי לב לזה שהתיליון לא שם." הפצרתי בה שתתן לי לספר לחברים שיעזרו לנו, בסופו של דבר, הצלחתי,קראתי לשתי חברותי: נועה- מגניבה וקולית,לא תתן לאף אחד להרוס לה את היום, יש לה חבר. שירן-אופנתית, מבינה בבגדים, עצמאית, בעלת יכולות שכנוע יוצאות מן הכלל. נועה שכנעה והפצירה בנו שנשתף את עידו(חבר שלה) גם בחיפושים, הסכמנו. ערב אחד קבענו כולנו להיפגש בביתה של סתיו לחיפוש יסודי בביתה. אך היא לא היתה בביתה, עידו פרץ לביתה, אך אף אחד לא היה שם. מאוחר יותר התברר לנו שהיא הלכה לים שבו אמה טבעה,לזיכרונה. ערב אחרי זה היא היתה חיבת להתפרק בים, ואמרה שהיא רוצה לצאת לבד. לא הסכמנו, אז החלטנו שנרגל אחריה בלי שהיא תדע, בסופו של דבר ישבנו לידה בים על החולות, היא בכתה, ניסינו להרגיע אותה, אך היא המשיכה לבכות. באותו זמן חשבנו על שם לקבוצתינו, כל אחד הציע רעיונות: שירן הציעה: חבורת ביגדי החוף נועה הציעה: חבורת החיפוש סתיו הציעה: ---בכי--- אני הצעתי: החבורה ועידו הציע: חבורת הגיבורים הלכנו על הרעיון שלו. (ככה זה כשיש בן בחבורה) המשכנו לאורך הים, וראינו מפל. ואז נועה אמרה שאולי התיליון בים עצמו, החלטנו שהיא צודקת, ושנחזור לשם מחר בבוקר. ------בבקר-------- 5:22 קמתי בבהלה קבענו ב 5:30 אוי אני חיבת להתארגן. הגעתי לים שבו אימא של סתיו טבעה, קצת באיחור אבל הגעתי. המשכנו לאורך הים והגענו למפל, שם אמה של סתיו טבעה, "אבל איך נחפש שם, ניקפוץ למפל?" שאלתי. "באמת , מה נעשה?" שאלה שירן. "לא נעשה." אמרה סתיו והחלה בבכי. הלכנו אל הפרופסור המפורסם שבעיר אחר הצהרים, הוא חקר על האבן הזאת ואמר שאם נוגעים באבן היא עולה אל החוף ואפשר לקחת אותה. הלכנו אל הים והגענו אל המפל. "אבל איך ניגע באבן?" שאל עידו. "תקשיבו לי, עזבו את זה לא משנה, אימי זכורה בליבי" אמרה סתיו והתאפקה לא לבכות. אך אני שמתי לב שעל פניה של סתיו ירדה דמעה, פתאום שמענו רעש והתיליון עלה אל החוף, כנראה שהדמעה נגעה באבן. כן, חבורת הגיבורים עשתה זאת, שוב.
|
|