|
חייו של מונדו
|
02/08/2015 |
פרק א' מונדו מספר על עצמו:
נולדתי במיקמק סיטי, להורים מקמקים. כולם נבהלו כשראו אותי כל כך שונה. אני הרי לא מיקמק אמיתי- אני יצור כחול עם פרווה. ניסו להתעלם מזה, אבל אני צדתי כל הזמן זבובים והראיתי שאני לא באמת מיקמק.
כשגדלתי מעט, למדתי בבית הספר 'מיקמוק בלמידה' שבמיקמק סיטי, וכולם שם צחקו עלי. למרבה הצער, אני גם מוזר וגם בעל מוח חלש. עד מהרה עזבתי את הבית ספר והסתובבתי ברחוב, קופץ מביוב לביוב, שם מצאתי הרבה זבובים משובחים ללעיסה. אולי זה נשמע לכם מגעיל, אבל זה טעים כמעט כמו שוקולד!
כך המשכתי לגדול. המשפחוה שלי עזבה אותי ממזמן. הייתי עצוב ובודד.
פרק ב' ישועה:
ואז, כמו אור מתוך החושך, הופיעה הגברת מיקיאוולי. היא אמרה לי שהיא פותחת חנות לבגדים והיא זקוקה לעוזר. אמרתי מייד שאני מוכן, ובאתי לחנות שלה. העבודה אצלה מאוד נוחה, חוץ מזה שלפעמים אני מאכזב אותה והיא צובטת לי באף (כואב!) לפעמים כפרס אני מקבל צנצנת זבובים שלמה!
פרק ג' החבורה שהרסה לי את החיים:
כך עברו עוד כמה שנים בעבודה אצל גברת מיקיאוולי, ואז הופיעה בעיר חבורה שגרה במעבדה מוזרה ובחבורה ארבעה חברים: זואי, מקס, ג'ימבו וסאני. לא התייחסתי לכך, אבל לאחר כמה שבועות קלטתי שהם פשוט שונאים אותי! לא הבנתי למה, אבל כל פעם שעברתי לידם הם הוציאו לי לשון וקראו: מה שלום הזבובים?
פרק ד' ההשפלה:
בעקבותם כל בני העיר התחילו לצחוק עלי. הפכתי ללעג וקלס במיקמק סיטי. בכל מקום שעברתי צחקו עלי ושלחו עלי זבובים.
תדעו לכם, אולי גם אתם צוחקים עלי, אבל גם אני יצור חי ונושם
(אז מה אם אני לא מיקמק טהור) וזה לא יפה להעליב אותי. החבורה הזאת ממש רעה אלי אבל אתם לא ככה, נכון? תזכרו את זה, ואם תתנהגו אלי יפה- אגשים לכם משאלה.
בתודה, מונדו |
|
