|
זואי ומינימיק הפלא
|
26/11/2014 |
היה היתה בעיר מיקמקלנד נסיכה יפה ושמה זואי. זואי היתה ביתם של המלך והמלכה הגדולים והרמים מיקמקיניו ומיקלנדה. מדי יום, בשעות הערב המאוחרות, היתה יוצאת זואי הנסיכה לטיול ביער הסמוך לטירתה. יום אחד, כאשר היתה באמצע הטיול ביער, שמעה זואי קול בכי מר מבין השיחים. מה רבה הפלא כאשר הסיתה את השיחים הצידה וגילתה מינימיק קטן. "מדוע תיבכה? " שאלה אותו זואי. "ניפצעתי ברגלי", השיב המינימיק. ואינני יכול ללכת." חבשה זואי בטוב לב את רגלו של המינימיק בעזרת עלה מיקטרופי שמצה על העץ. המינימיק היה מאושר."רק בקשי", אמר, "ואתן לך מישאלה אחת, מה שתירצי." חשבה זואי ואמרה: "אינני זקוקה לזהב וליהלומים, או לעושר רב, אך יש במיקמקלנד נער יפה תואר ונדיב ששמו מקס. היתאהבתי בו, והוא בי. אך אבי לא מרשה שנינשא. מישאלתי היא שאבי יסכים לנישואים." היסכים המינימיק, הודה שוב לזואי, ונעלם. חזרה זואי אל ביתה מאושרת וטובת לב. פיתאום ירד אביה במורד המדרגות ואמר: "אוי ביתי זואי, חשבתי על זה, והיגעתי למסקנה שמקס הוא נער נדיב, ואין כל בעיה שתינשאו." זואי היתה מארושרת, וכבר מחר רצה לספר את החדשות למקס. גם מקס היה מאושר עד הגג, ולמחרת הם נישאו. וכאות תודה אימצו את המינימיק כחית מחמד ניפלאה. והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה |
|
