|
דנה מעופפת עם פיה מכושפת
|
06/09/2015 |
הנסיכה דנה גרה בארמון לבן מוקף בורדים ובעצי דובדבן היא אהבה יום יום עם חברים להיות, לשחק, לצייר, לשיר ולהנות. בכניסה היא תלתה פתקית כתומה: "כולם מוזמנים אלי למסיבה" ולארמון הגיעו נסיכים ונסיכות, בבגדי מלכות ובפנים מחיכות. הם החזיקו יד ביד יצאו במחול, צחקו, פטפטו וצירו במכחול. אבל יום אחד היא ישבה לה בצד "נמאס לי אמרה "רוצה להיות לבד. "להיות תמיד ביחד זה די מעייף" היא אמרה בכל עצוב וזועף. "אחפש לי מקום שקט ומיוחד להיות עם עצמי בלי אף אחד פתאום נשבה רוח , נפתחה החלון, ופיה במצנפת חדרה לסלון: הושיטי לי יד נעופה מהר, נצא לחפש לך כוכב אחר". הן עפו על פני יבשות וימים, נלחמו בסופות, עקפו רעמים, רחפו בחלל בין ענן לכוכב לחפש לדנה מקום שתאהב. הן נחתו על כוכב מוקף במראות, סביב כל מראה פנינים לבנות. "מה זה כאן?", דנה חשבה מבוהלת, "כולן כאן דומות לי ,אני מבולבלת. להתבונן במראות זה כיף ונחמד , אוכל להכיר את עצמי מכל צד". אך מיד לחשה בפנים בוכיות: "זה די משעמם תמיד כך לחיות". שמעה הפיה נופפה במצנפת, אחזה בשרביטבתנועה מכושפת: "עצמי עיינים, רוצי מהר, נצא לחפש לך כוכב אחר". הן עפו על פני יבשות וימים, נלחמו בסופות, עקפו רעמים, רחפו בחלל בין ענן לכוכב לחפש לדנה מקום שתאהב. הן מצאו כוכב מכוסה בשלג צחור, "אוי זה כזה ניפלא כי אוכל כאן ליצור" פיסלה דנה בשלג איש עם פרצוף , עיניים פחם , וחיוך קצת עצוב. כשסימה חיכה אל הדמות הלבנה , אך האיש לא זז, לא דיבר, לא ענה. "זה די מעצבן לחיות עם שתקן", לחשה במבט נבוך ומבואס. התעטפה הפיה בצעיף עם מצנפת, לבשה שכמיה עם רקמה מכושפת: "הושיטי לי יד , החליקי מהר, נצא לחפש לך כוכב אחר". הן עפו על פני יבשות וימים, נלחמו בסופות, עקפו רעמים, רחפו בחלל בין ענן לכוכב לחפש לדנה מקום שתאהב. הן נחתו על האי, מקף ים עד אין סוף ובאמצע הרי הרים, יער וחוף. ניכנסה דנה למים עד צואר עמוק, והנה דג ענק מתקרב מרחוק . "הצילו!" קראה, "כריש עם שנים ! ואולי זה תמנון עם שמונה ידים. מהרו! אני לא יודעת לשחות!" אך הקול שלה נעלם במים ונשבו הרוחות זינקה הפיה עם מצוף ומצנפת, הושיטה לה יד התנועה מכושפת: "צאי מהמים תחזיקי בי מהר נעוף לחפש לך כוכב אחר" הן עפו על פני יבשות וימים, נלחמו בסופות, עקפו רעמים, נ ריחפו החלל בין ענן לכוכב לחפש לדנה מקום שתאהב . מרחוק הן ראו חולות ומדבר , "לחיות במרחב זה ממש נהדר !". היא רקדה שם לבד, שרה בלי סוף, ספרה סיפורים לשמים, לנוף. עיפה היא ישבה בחול לבדה "אני מתגעגעת וכל כך בודדה . לא שוה כך רק לעצמי להופיע חסר לי קהל שימחא ויריע". אחזה הפיה שימשיה ומשקפת , גלשה בחולות בתנועה מכושפת : "הושיטי לי יד , קרבי נא מהר , נצא לחפש לך כוכב אחר הן עפו על פני יבשות וימים , נלחמו בסופות, עקפו רעמים , רחפו בחלל בין ענן לכוכב, לחפש לדנה מקום שתאהב . לעת ערב צנחו מעל עץ בחצר, על ענף ירקרק בו ינשוף מסתתר. "הידד", אמרה דנה, "מצאתי מקום, אוכל כאן לנוח וגם לחלום ". לפתע נדלקו בארמון האורות, "נסיכים שם רוקדים , נסיכות מזמרות. כולם צוחקים , נהנים בלעדי, ואני כאן לבד , ומשעמם לי בלי די". היא ירדה מהעץ מהססת, חוששת, עמדה בכניסה נבוכה ומבוישת . הרימה עיניים ואמרה בלי פחד: "אתכם אני רוצה להיות שוב ביחד ". "כמה טוב שחזרת ", מחאו כפים , "נעשה פה שמח, הושיטי ידיים". שמחה הנסיכה וחיבקה את כולם , שמחה הנסיכה וחיבקה את כולם , "חברים שכאלה לא אעזוב לעולם שמעה הפיה נופפה במצנפת: "רק רגע חכו גם אני מצטרפת, נמאס לי לעוף בין כוכבים מוזרים, כי בסוף כולם הבייתה חוזרים". *גם הבנים יכולים לקרוא את סיפור זה ! |
|
