|
הסיפור של שלגיה
|
21/08/2015 |
היה היו פעם, בארץ רחוקה, מלך ומלכה.
כשהמלכה עמדה ללדת, אמרה:" הלוואי ותהיה לי בת יפהפייה ששערה שחור כעורב, פיה אדום כדם ועורה לבן וצח , כמו שלג".
נולדה להם בת יפהפייה וקראו לה זואי.
אבל יום אחד מתה המלכה, והמלך יתחתן עם אישה אחרת.
המלכה החדשה, אמה החורגת של זואי, קנאה ביופייה הרב של הנסיכה. יום יום שאלה את ראי הקסמים שלה: "ראי קסמים, אמר לי, ספר: מי מכולן היפה ביותר?"
והראי היה עונה: "רק את, גבירתי המלכה, הכי יפה בממלכה."
אבל יום אחד, כאשר בגרה זואי והייתה לנערה, אמר הראי למלכה "את יפה , מלכתי, ויפה שמלתך אבל זואי יותר יפה ממך".
כאשר שמעה זאת המלכה , התפוצצה מרוב כעס. היא קראה לצייד ואמרה לו : "קח את זואי ליער- והרוג אותה."אבל הצייד טוב הלב ריחם על זואי היפה, וכשהגיעו ליער אמר לה: "ברחי הרחק מכאן ואל תחזרי לארמון!" הלכה זואי המסכנה לבדה ביער , ולפתע ראתה בית קטן וחמוד. היה זה ביתם של שבעת הגמדים. נכנסה זואי אל הבית ומצאה בו שבע מיטות קטנות, ושבע צלחות קטנות על השולחן , ושבע כוסות קטנות , ושבעה כסאות קטנים. זואי הייתה רעבה וצמאה. היא אכלה את האוכל שנותר בצלחות, שתתה מעט, ואחר כך סידרה וניקתה את הבית. לבסוף הייתה עייפה , שכבה על אחת המיטות הקטנות – ונרדמה.
בערב חזרו שבעת הגמדים הביתה. הם ניגשו אליה בשקט בשקט והאירו עליה בפנסיהם הקטנים. "איזו נערה יפה!" אמרו. "וכמה יפה סידרה את הבית!"
כשהתעוררה זואי ביקשו ממנה הגמדים להישאר איתם ולגור בביתם. שלגיה שמחה מאוד, ונשארה בביתם של הגמדים.
כל בוקר יצאו שבעת הגמדים לעבודה, וזואי טפלה בבית ובגינה והכינה להם ארוחות נפלאות.
המלכה הרעה הייתה בטוחה שזואי מתה ביער, ולא דאגה. אבל בוקר אחד, חזרה ושאלה את ראי הקסמים:
"ראי קסמים, אמור לי, ספר: מי מכולן היפה ביותר?"
והנה, כמה התרגזה כשהראי ענה לה: "את יפה, מלכתי, יפה ועוד איך אך זואי שביער – יפה ממך."
היא בחרה תפוח גדול ושמה בו רעל. אחר כך התחפשה למוכרת תפוחים ויצאה ליער.
עד מהרה הגיעה אל בית הגמדים ודפקה על הדלת: "טוק טוק! תפוחים טובים, תפוחים טעימים!"
שמעה זואי והציצה החוצה מבער לחלון.
המלכה המחופשת הושיטה לשלגיה את התפוח היפה ביותר ואמרה לה: "זה בשבילך, במתנה. אכלי, ילדתי, אכלי, זה בריא!".
זואי נגסה בתפוח העסיסי – ומיד נפלה ארצה, ללא רוח חיים. והמלכה הרעה שבה לארמון, מרוצה מאוד. כשחזרו הגמדים הביתה וראו את זואי המעולפת , היו בטוחים שהיא מתה. הם בכו ובכו, כל הלילה. למחרת בבוקר השכיבו את זואי בתוך תיבת זכוכית והניחו את הארון על ראש הגבעה, לבוא לשם כל יום ולהסתכל בפניה היפים.
יום אחד עבר שם נסיך צעיר ויפה וקראו לו מקס, רכוב על סוס לבן. הוא ראה את תיבת הזכוכית שעל הגבעה , התקרב והציץ פנימה.
"איזו נערה יפהפיה!" אמר בלבו.
בערב, כשהגמדים חזרו הביתה, ביקש מהם מקס : "הרשו לי לקחת לארמוני את היפהפיה שבתיבת הזכוכית!"
הגמדים לא רצו להיפרד מזואי, אך לבסוף החליטו שמוטב לה להיות בארמונו של מקס ; הרי שם ישמרו עליה מכל משמר, יומם ולילה!
ביקש מקס להרים את תיבת הזכוכית, ולפתע נתקל באבן והתיבה נשמטה מידיו. מעצמת המכה, נפל פלח התפוח מפיה של זואי והיא פקחה את עיניה. באותו רגע הבחינה במקס – ומיד התאהבה בו, והוא בה.
איזו שמחה הייתה בבית הגמדים! הם רקדו סביב זואי כל הלילה, ובבוקר נפרדו ממנה לשלום בחיבוקים ונשיקות.
מקס העלה את זואי על סוסו הלבן, ויחד יצאו לרכוב אל הארמון. באותו בוקר, כמו בכל בוקר, שאלה המלכה את ראי הקסמים: "ראי קסמים, אמר לי, ספר:
מי מכולן היפה ביותר?"
במשך זמן רב ענה לה הראי: רק את, מלכתי." אך באותו בוקר שוב אמר:
"את יפה, מלכתי, ויפה שערך אבל זואי שעל הסוס יפה ממך."
מרוב כעס והפתעה, נפלה המלכה הרעה ארצה – ומתה.
זואי ומקס ערכו בארמון נשף חתונה מפואר, ושבעת הגמדים היו האורחים הכי חשובים בנשף. מאז חיו כולם באושר ובעושר – עד עצם היום הזה. |
|
