קהילה - היצירות של yuli112
yuli112
2

יולי בארץ האגדות/חלק ב' 24/06/2017

"את זימנת אותי? למה?" דרשתי לדעת. "מכיוון ש...
---------
"מכיוון שאת היא הנבחרת."
כל כך הרבה שאלות התרוצצו בראשי. אני הנבחרת? מה זה אומר בכלל? זה כמו בסרטים שאני אוהבת לראות, שבהם הגיבור הוא הנבחר, והוא יוצא למשימות מסוכנות, ומציל את כולם?
כאילו שקראה את מחשבותיי, המשיכה ג'ולייט ואמרה- "בתור הנבחרת, מוטלת עלייך משימה. משימה שרק את תוכלי לבצע. את תצילי את ממלכתנו, את תהיי מושיעה, גיבורה!" היא חייכה חיוך רחב. "אבל... אני לא רוצה להיות גיבורה", אמרתי, והדמעות שבו לנזול על לחיי. "אני רוצה לחזור הביתה, לעולם המיקמק, לחברים שלי, למשפחה... למיטה החמימה שלי. למינימיק הקטן שלי... אני לא רוצה להיות גיבורה!" ג'ולייט הביטה בי ברחמים. "אני מבינה את חוסר האונים שלך. זה בוודאי מפחיד להתעורר בארץ זרה, בלי שום מושג מי את. אך עלייך להבין, כי בלעדייך, ארץ האגדות אבודה." "אבודה? מדוע?" שאלתי. "כיוון שהמלכה השולטת על החלק המערבי של הארץ... מאיימת להשמיד את ארצנו. היא מלאת תאוות בצע. כאשר הרוחות שבראו את הארץ הזו, לפני זמן רב, חילקו ביננו את הארץ (החלק המערבי והחלק המזרחי), המלכה השניה לא הסתפקה בחצי מהארץ. היא רצתה את כל הארץ לעצמה. אך כעת,ף היא רק רוצה להשמיד אותה, וכל זכר ממנה- כי היא אינה אוהבת אותי, ולא את החלק של הארץ הזו, שמייצג את הטוב. היא תכבוש אותה, ולאחר מכן תשרוף אותה עד אפר. כל התושבים כאן, יאלצו לברוח, ולצאת לגלות. ואת מבינה, כאן זה הבית שלהם. אין להם לאן ללכת. רק את תוכלי להציל את כולנו מהגורל הזה!"
פחד הציף אותי למשמע תיאוריה. למה כל האחריות הזו מוטלת על הכתפיים שלי? "למה דווקא אני?" שאלתי בלחישה, כמעט בלתי מורגשת. "כי בלידתך, את סומנת. הרוחות העליונות חשו כי את בעלת כח גדול משנדמה לך, וכי בעתיד יהיה לך תפקיד גדול בגורלה של הארץ הזו. לכן, הן דאגו שבזמן המתאים את תגיעי לכאן- ותבצעי את תפקידך. הן קראו לי להגיע אלייך, ולהדריך אותך. אך האחריות- היא על כתפייך. אני יודעת שזה נשמע מלחיץ... אך רצו הרוחות העליונות, ואת אחראית לגורלה של ארץ שלמה. תעזרי לנו?" הייתה שתיקה. אני פחדתי. מאוד. מה אם אפשל? מה אם בגללי, המלכה המערבית תשלוט כאן, ותהרוס את המקום היפהפה הזה? אך אם לא אנסה, אם פשוט אסרב, אהרוס כל סיכוי של הארץ הזו לשרוד. אין ברירה. הזדקפתי ואמרתי- "אני מסכימה".
ג'ולייט חייכה חיוך רחב. "מצויין! תודה לך, יולי. נראה שאלות הגורל צדקו- את בהחלט האדם המתאים למשימה. בשביל להתנדב למשימה זו, צריך הרבה אומץ- דבר שבהחלט לא חסר לך.
"אסור לבזבז זמן. המשימה שלך מתחילה עכשיו. את צריכה להגיע למערב הארץ, לארמונה של המלכה. קחי את זה-" החיא העבירה לידי בקבוקון קטן, מלא בשיקוי כחול צלול. "כשתפגשי את המלכה, עלייך לשתות את כל השיקוי- ולאחר מכן, לדבר אל ליבה. כן כן. השיקוי הזה, יעזור לך למצוא את הכח שבך, את היכולת שלך לשכנע אדם כה מרושע, כמו המלכה המערבית." "ומה להגיד לה?" שאלתי. "שכנעי אותה לא להשמיד את הארץ. הראי לה, שגם בה, יש צד אוהב, וטוב לב. את מסוגלת לכך.
"אך זכרי, לפני שתגיעי למלכה, עלייך להתמודד עם שמירתה. היא נמצאת בראש המגדל הכי גבוה, ועל ארמונה מגינים עשרות שומרים. עלייך לעבור אותם, ולהגיע למלכה- רק כך תוכליי להציל את כולנו. מובן?"
"כ..כן." אמרתי. כן, פחדתי. אבל לא, לא התחרטתי. "אני מוכנה לצאת לדרך." "מצויין. אך רגע לפני שאת יוצאת, קחי גם את זה." היא נתנה לי מצפן כסוף. "הוא יכוון אותך אל ארמונה של המלכה. לכי לכיוון שהחץ האדום מצביע עליו. המצפן הזה גם יגן עלייך. יש לו עיטור מיוחד, שמוכיח שהוא שייך לי, המלכה המזרחית. כשתראי עובר אורח, ותזדקקי לעזרה, הראי לו את המצפן, והאמיני לי שליבו יפתח אלייך. ואחרון- צידה לדרך." תיק התגשם על ידי, מלא במאכלים ושתיה, וכיס קטן בקדמתו, שם הנחתי את הבקבוקון. את המצפן החזקתי בידי. "תודה רבה, ג'ולייט המלכה. לא אאכזב אותך." היא חייכה. "בהצלחה", היא אמרה, ונעלמה.
"טוב, הגיע הזמן", אמרתי, ויצאתי לדרך.

(המשך ב-10 לייקים♥)

מוקדש לכל המיקמקים ,♥
8
1
85


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
25/06/2017   18:19 ליאל12319  1
מושלם