קהילה - היצירות של נוי20187
|
|
|
|
|
התחלה מחדש-לבלוג הפרס(סיפור)
|
09/10/2019 |
פרק אחד-המשחק
כולנו ישבנו בכיתה,חיכינו לצלצול.
הייתי אז בכיתה ב'.
בעודי חולמת בהקיץ המורה קוראת לי כבר כמה פעמיים,אך לא שמעתי.
רותי שישבה ליד אלון צחקקה ואמרה:"היא בעולם אחר,היא תמיד ככה"
כל הכיתה צחקה.
הצלצול הגיע!אמר אלון.
שמעתי את הצלצול וישר רצתי לשחק "חי שרה".
רותי צחקה שוב ואמרה:"על מה את חולמת שוב?על דולפינים עם חדי קרן?
הצטרפתי למשחק כי לא היה לי מה לעשות..
רותי ראתה וישר סימנה לכולם עם העיניים לזרוק רק עלי,כולם פחדו ממנה אז הקשיבו רק לה.
כולם זרקו עליי כמו שרותי סימנה להם.
נעלבתי מאוד,אומנם לא הראתי אבל בפנים בכיתי.
הילדים לא רצו לדבר איתי,כמעט שבועיים.
פרק שני-הסיפור
לא הגעתי לכיתה,אני עדיין פגועה מרותי.
גילי חברתי הטובה סיפרה לי מה היה בכיתה,היא סיפרה לי שהמורה ריקי סיפרה להם סיפור על יום הכיפורים.
היא סיפרה להם שביום הזה צריך לבקשה סליחה אם עשינו מעשה רע.
רותי שמטה את ראשה,אך מיד חזרה לחיוך שלה.
בהפסקה אלון שאל את רותי אם היא רוצה לבקשה סליחה מרינת,הוא אמר לה:"אנחנו כל הזמן צוחקים עליה בגלל שהיא חולמת בהקיץ,היא כבר לא מגיעה לבית הספר"
רותי ענתה לו מיד"לא מגיע לה סליחה".
אלון חזר ואמר שוב"אני וכל הכיתה הולכים אליה לבית לבקש סליחה,אם תתחרטי תבואי איתנו".
פרק שלישי-סליחה
ישבתי בביתי ובכיתי בכי תמרורים,גילי אמרה שיש לי הפתעה.
שמחתי נורא!
כל כיתתי נכנסה לביתי וביקשה סליחה,חשבתי שאראה את רותי אבל היא לא הייתה שם.
לא רציתי לשמור טינה אז סלחתי להם.
רקדנו יחד,שיחקנו יחד,היה לנו מאוד כיף ביחד.
פרק רביעי-סיום הלימודים
עבר כמה חודשים ונגמרה השנה,אמרתי לגילי:היא עברה מאוד מהר!
ראיתי פתאום את רותי ונזכרתי במה שהיא עשתה לי,היא לא ביקשה ממני סליחה.
אני עדיין עצובה אמרתי לגילי.
רותי ישבה בפינה לא הבנתי לה,היא תמיד מוקפת חברים.
רציתי לבוא לשאול מה קרה,אך היא הושיטה את רגליה ונפלתי.
הייתי מלאת חבורות.
המשכתי לדרכי בעודי בוכה.
פרק חמישי-התחלה מחדש
ופה נגמר הסיפור.
תמר ורונית שאלו אותי:"מה אמא כאן נגמר הסיפור?"
"רותי ביקשה ממך סליחה?"
עניתי להם ואמרתי להם:אני כבר בת 27 והיא עדיין לא ביקשה סליחה.
ידעתי שהיא מתביישת אז סלחתי לה.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת,הלכתי לראות מי דפק,כשפתחתי את הדלת ראיתי אישה בערך בגילי.
היא דיברה אליי ואמרה לי:"רינת אני מבקשת סליחה"
לא ידעתי מאיפה היא ידעה את שמי ולכן שאלתי אותה,מאיפה את יודעת את השם שלי?
היא ענתה לי:"זאת אני רותי"
לא זכרתי מי זאת רותי,ולכן לא הבנתי.
פתאום נזכרתי ברותי מכיתה ב'4.
שאלתי אותה אם זאת היא,והיא אמרה לי שכן.
הכנסתי אותה לביתי ושאלתי אותה:למה עכשיו את מבקשת ממני סליחה?
עבר 20 שנים.
היא ענתה לי מיד:"סיפרתי לבנותיי את הסיפור וחשבתי מחדש,אני ממש מצטערת שלא ביקשתי ממך סליחה קודם.
סלחתי לה כמובן,מאז היינו החברות הכי טובות!
אז כאן זה סוף הסיפור!
אולי הסיפור היה קצר,אך יש מסר מאוד חשוב.
מי שקרא את הסיפור אשמח אם הוא יכתוב מה הוא הבין מהסיפור,מה המסר שניסיתי להעביר?
קריאה מהנה!
|
|
|
|
|
|
99
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12/10/2019 15:17 |
נוי20187 |
2 |
תודההה!
שמחתי לשמוע שאת אוהבת את הסיפור!
לגביי השאלה ששאלתי את צודקת בהחלט,אלופה |
|
|
|
|
|
12/10/2019 13:12 |
עמית3360 |
1 |
נהנתי לקרוא!
סיפור מהמם עם מסר מדהים..
המספר בסיפור הוא שצריך לפניי שאומרים משהו או שעושים משהו שעלול לפגוע,צריך לספור בלב 3 שניות ולהבין שלא היינו רוצים שיעשו לנו את זה גם. |
|
|
|
|
|
|
|
