פרק ראשון-המסע מתחיל ------------------------------ היי אני אדם רק עוד ילד רגיל אני בן 13 ואני גר בניו יורק אני אוהב מיטוסים בעיקר על יצורים שונים הכול התחיל כשהחלטתי שאני יוצא לחקור את תאוריית הציידים "ביגפוט" הרבה אנשים מאמינים בו וכך גם הרבה אנשים לא מאמינים בו אני יצאתי לבדוק זאת לעומק כמו שאתם בטח יודעים ביגפוט הוא חיה שעירה בגודל עצום היא אחת מהיצורים המסתוריים בעולם ביום שיצאתי לחקור זאת לא ידעתי מה מצפה לי הכול התחיל כרגיל קמתי בבוקר ציחצחתי שיניים התלבשתי ארזתי מזון ומים או וגם התקשרתי לחברים הכי טובים שלי ניקול ודייגו ניקול היא הרפתקאנית ואוהבת סכנות אבל דייגו אוהב יותר להתרחק מהן לא מהסוג המתאים להרפתקאה אבל הוא רוצה להוכיח לנו שאנחנו טועים אז הוא בא אתנו ארזנו תיקים ויצאנו להרפתקאה התחלנו במקום הכי מתאים לביגפוט היערות היה קשה למצוא את היער גרנו בקצה השני של העיר הרחק מהיער מבאס לטעמי אבל לא יכולנו לעשות זאת לבד אבא שלי הוא חוקר וחוץ מזה אין מי שיסיעה אותנו אז ביקשנו שיבוא יחד איתנו והוא הסכים די צפוי כי בינינו מי לא יגיד לא לפנים החמודות האלה בדרך ליער שועל רץ על הכביש ואבא שלי הופתע אז עשה פנייה חדה אבל אז הגלגלים שלנו התפנצ'רו והמנוע מרחק היינו תקועים במקום זר ולא היה אף אחד בכביש החלטנו להקים מחנהעד לזריחה אני הייתי אחראי על העצים למדורה ניקול ודייגו עזרו לאבא שלי להקים מחנה זה היה קצת מסובך אספתי כמות די גדולה והתחלתי ללכת לכיוון המחנה אבל אז הבנתי שאיבדתי את הדרך ראיתי משהו גדול ושעיר רץ בין העצים שאגות נוראיות נשמעו ברקע ואז הבנתי זה לא ביגפוט זה היה דוב ניכנסתי לפניקה לא הבנתי מה לעשות ואז התעלפתי הדבר האחרון שאני זוכר זה את אבא שלי ניקול ודייגו מחפשים אותי וצועקים אדם איפה אתה ואז התעוררתי במקום יפייפה זה היה יער התעוררתי על יד נהר פשוט עוצר נשימה ובדיוק הייתה קשת בענן ברור שהדבר הראשון שעשיתי זה לצלם את הנוף ואז כמובן חייבים סלפי ואז ראיתי בתמונה שמאחוריי עומד דוב בגובה שלושה מטרים לפחות הוא שאג וצרחתי ניסיתי לברוח אבל לא היה לי לאן הבנתי שאני רחוק מהמחנה ואז הדוב התחיל לצחוק לא הבנתי איך זה אפשרי ניסיתי לצלם סרטון של זה אבל הוא אכל את הטלפון שלי ואמר טעים צרחתי אתה מדבר הוא אמר אם אני לא מדבר איך אני אענה לך על השאלה הרגשתי מטומטם שדוב חכם יותר ממני פרק שני- אני משוגע ------------------------- ואז פתאום צעקות נשמעו ברקע מישהו צעק אדם הייתי בטוח שזה אבא ניקול ודייגו אבל זאת הייתה אמי המדענית יחד עם כל צוות המדענים החוקרים והציידים אבי התקשר לאמי שתביא תגבורת כי אבדו אותי ולאחרונה ראו עומד מולי דוב מטורף בגובה שני מטר האמת שזה היה יותר שלושה מטרים נראה שמישהו צריך לעשות שיעורי בית אמי נבהלה בטירוף היא עמדה לסגור את המחקר שלי אבל אז הציידים שמועו רעשים ושאגות כולם הלכו ונשארנו אני אמא אבא ניקול ודייגו סיפרתי להם על הסיפור על הדוב אמא שלי אמרה שכנראה חטפתי זעזוע מוח וצריכים לרוץ לבית החולים אמרתי להם שזה נכון אבל אז הגיעה התגבורת ולקחו אותי אל בית החולים הגעתי אל בית החולים ניסיתי לברוח בכל כוחי אבל נעלו את הדלת ואז שמעתי רעש מוזר מהחלון זאת הייתה להקת דביבונים הם אמרו בו ילד השטח פנוי היו לי מספיק דברים מוזרים היום אז למה לא בואו נלך עם להקת דביבונים מדברת ועשיתי את זה הם לכחו אותי בזהירות ואמרו שהם יודעים מה אני מחפש והם עומדים לעזור לי אבל היו שם שומרים בכל מקום לא הבנתי למה ואז הבנתי שהנשיא בה לבקר היינו צריכים לעבור אותם הדביבון הוציא פצצה מהמיכנס וכן היה לו מכנס שלתי למה יש לך פצצה אתה תהרוג את כולנו הוא ענה לי זאת רק פצצת סירחון או יופי אז לא רק שנמות גם נסריח מצחיק מאוד עכשיו תחזיק את האף ענן ריח דוחה הציף את השומרים וכולם התעלפו שמחתי שסגרתי את האף פרק שלישי- אורח שעיר ---------------------------- הם לקחו אותי חזרה אל היערבאחד הדביבונים נורא חץ הרדמה לקחתי אותו ביידים וברחנו שם פגשתי יצור מסתורי האמת ציפיתי לפגוש אותו באיזושהי מערה אבל הוא חי בבקתה אקזותית כנראה כך אף אחד לא יחשוד בו הדבר הראשון שעשיתי זה לצלם או על מי אני עובד הדוב ההוא עדיין מעכל את הטלפון שלי אבל הטלפון של אמא שלי שהגנבתי הספיק לי עשינו סלפי אני לא מבין שאלתי אותו למה אתה מסתתר אתה כזה חברותי כל העולם צריך להכיר אותך אדם הוא אמר איך אתה יודע את שמי זה אחד החושים שלי וגם טד סיפר לי מי זה טד שאלתי הדוב שלי הוא החבר הכי טוב שלי אחי אבל איך ידעת שאני אבוא כי אדם אני הוא אביך גם הדוב גם הדביבונים וגם אני ענינו מהההההההההההההה סתם בצחוק הוא אמר אני מסתתר כי הם ניסו פעם לעשות עליי ניסויים אתה מבין הייתי מדען דגול אבל יום אחד החבר שלי רצה לעשות ניסוי הם ניסו לחבר מולקלות של חיות ושל בני אדם וכך אני נוצרתי הם עינו אותי עשו עלי ניסויים ואז החלטתי לברוח פרק רביעי-רוץ אל הסוף ---------------------------- ואז נשמע דפיקה בדלת פתחתי בטיפשוטי הרבה ואלה היו הציידים אם תגבורת האזור היה מוקף ניידות צותי חילוץ החדשות ומסוקים הם אמרושניים במחיר אחד הם תפסו אותי בחוזקה וקשרו אותי הם עמדו לשלוח אותי לבית משוגעים ואז ביגפוט צעק לאאאאא הוא תפס אותי וברחנו לביגפוט היה מחבוא בין העצים הוא הצליך לחבר חומרים שיצרוו לו חומר בלתי נראה וכיסה בו בית שלם על גלגלים שיוכל לשלוט בזוזתו נסענו הוא הסיע אותי הביתה בזמן הזה הוחלט שאני לא משוגע ושחררו אותי וכיום אני ואבי הצלחנו ליצר משחה שתחזיר את ביגפוט לבן אדם נתתי לו אותה והוא אמר יום אחד אני אשתמש בה ואבוא לבקר וכך נגמרה ההרפתקאה שלנו עד הפעם הבאה
