קהילה - היצירות של גורדני8
|
|
|
|
הסיפור שלי
|
19/01/2023 |
היי לכולם!
היום אני כאן במטרה ליצירה שמחה, מצחיקה מרגשת ומבדרת!
היצירה תספר על אנשים ודברים שמשותפים לחיי ונמצאים איתי ביום יום.
קריאה נעימה❤️
--------------------------------------------
הבן אדם שהכי מבין אותי זאת רומי,
ילדה שהכרתי לפני שנה וקצת בבית הספר החדש.
אני ורומי זה כמו גילי וצילי,למה אתם בטח שואלים את עצמכם?,תכף תבינו.
קבלו רשימה קטנה(לא מתחייבת)עליי ועל רומי ולמה אנחנו החברות הכי טובות(לא בסטיז)
--------------------------------------------------------------
רומי: מכורה ללחם זעתר קשות
ירדן: מכורה ללחם זעתר קשות
רומי:שונאת מגע וחיבוקים
ירדן:אוהבת מגע וחיבוקים
רומי:חולה על סושי ואבוקדו ואצות
ירדן:מקיאה משלושת הדברים האלה
רומי:מטורפת על טאקי
ירדן:עוד יותר מטורפת על טאקי
רומי:לא נוגעת בשניצל
ירדן:99 אחוזים מהגוף שלה זה שניצל
רומי:אוהבת ספרים
ירדן:תולעת ספרים ברמה של לבלוע ספרים
רומי:אוהבת להציק לירדן
ירדן: מחזירה לרומי
רומי:בררנית אוכל
ירדן:בררנית אוכל
חידה לסיום:מי שינחש בכמה זמן רומי גדולה ממני מקבל עוקב!
-------------------------------------------------------
עכשיו נעבור לנושא אחר וכמה שיותר חשוב:
המשפחה שלי.
אני אף פעם לא מספרת לכם פה על המשפחה שלי,אז הגיע הזמן שתדעו.
אבא שלי: אוהב אותנו יותר מכול דבר,אבל יותר מהכול,את האוכל של אמא(חחח לא באמת אבל כן הוא מטורף על זה)הבן אדם הכי זורם בעולם שתראו(ברמה של לאכול ב1 לפנות בוקר איזה שווארמה מושחתת או המבוגר)
יש לו 2 אחים שחיים בארצות הברית ואבא שלו
(סבתא שלי נפטרה לפני 19 שנה)
אמא שלי: אישה עם לב זהב אבל יכולה להיות מפחידה לפעמים(זה באישור של אמא הכתוב פה שיש ברור!)
דאגנית ברמה מטורפת אבל אוהבת ומחבקת מלא❤️
ציירת מעולה! טובה באנגלית ובגאומטריה פחות(חחחח)
אני:בת עשר,שמי ירדן(אתם יודעים לא?)בת בכורה,תולעת ספרים ולימודים ברמה של אלברט איינשטיין (בתעודה שלי שנה שעברה המורה רשמה שלפעמים לא מזהים שאני ילדה)
חצי מהחדר שלי מלא ספרים,אני בררנית אוכל(לא אוכלת כמעט כלום)אוהבת את סבוש וסבתוש מלא ואת אמא ואבא מלא❤️
אחותי:בת 8(חגגה ביום הראשון של 2023)קרציה בטירוף אבל מתוקה,נושכת חזק(אל תנסו בבית חחח)
רקדנית טובה מאוד אוהבת להציק לי ואני לה,אנחנו אוהבות לרקוד ביחד.
שלג: שלג היא לא בן אדם,היא מישהי מיוחדת.
שלג היא הארנבת שלי,שלג תהיה בת שנה ב-31 ליולי.
שלג היא לבנה ולכן קראנו לה שלג(בהתחלה קראו לה גוצ'י)אם יש דבר שאני אוהבת זאת שלג,שלג היא די אויבת של הספות שלנו והעציצים במרפסת (אוכלת את העציצים של אמא שלי).
שלג ממש אבל ממש אוהבת חסה תותים גזר ומלפפונים.
--------------------------------------------------
עכשיו נעבור לנושא שמדבר עליי.
אני ירדן בכר,תלמידת כיתה ה' ובת 10.
מאז שאני ילדה תמיד בלטתי יותר בחוכמתי מאשר ילדים אחרים,ולכן תמיד קינאו בי.
בגיל חמש וחצי עליתי לכיתה א' וחודש אחרי תחילת הלימודים חגגתי שש.
עליתי לבית הספר עם שתי חברות מהגן,ועוד חברה נוספת שהייתה בכיתה המקבילה.
הייתי נורא רגישה ופחות נפתחתי וגם היום אני כזאת,
לכן היה קשה לי להשתלב בחברה אבל החלק השנוא עליי הגיע מאוחר יותר,שהתחילו ליפול שיני החלב.
בגיל שש נפלה שן החלב הראשונה שלי,ציפיתי וציפיתי שתגדל שן הבשר הראשונה שלי,אבל תאמינו לי,היא בישרה רעות.שצמחה הפכה להיות עקומה,כמו כול שיני החלב שנפלו לי עד עכשיו.
שגדלו שיני הבשר שלי ניראתי כמו מפלצת בגלל צורתם של השיניים שלי שנראו כמו של זאב(השיינים גדלו עקומות מפני שיש לי לסת צרה כמו של אבי)ולשם כך סבלתי מבריונות "מחברי" לכיתה. רק היום אני מבינה שהייתי קורבן של בריונות ועד כמה הייתי תמימה אז,שבחרתי ללכת עם הילדים שעשו לי רע במקום להישאר בכיתה ולקרוא ספרים,התחביב שלי.
אני זוכרת את היום הזה היטב,הוא קרה לפני 3 שנים.
זה קרה בצהרון,הייתי אז קטנה ותמימה.
שיחקנו בחצר וילדה חשבה שהיא שמעה אותי מקללת ילדה אחרת,ונשכה אותי.
באותו ערב הסתבר שזאת לא הייתה אני והילדה נשכה אותי לשווא,ופצעה אותי קשות ביד.
עוד אירוע רע שקרה באותה שנת לימודים רעה כמו כול השנה הוא זה,אירוע שלא אשכח לעולם.
אני הייתי תלמידת רכיבה על סוסים טיפולית(במטרה לשפר את הקשרים החברתיים שלי)
ובאותו יום המדריך שלי עזב וזה היה השיעור האחרון שלי איתו וממש הייתי עצובה,לכן נשארתי בכיתה בהפסקה.
ציירתי לו ציור וכתבתי לו ברכה.
באותו זמן נכנסו הבנות הרשעיות לכיתה ואני שהייתי מרוכזת בציור לא שמתי לב והן ניצלו זאת,הן ידעו שסבתא שלי נפטרה ואני מקנאה בהם בגלל שיש להן שתי סבתות.הן התחילו לצעוק "לירדן אין סבתא לירדן אין סבתא" וצחקו צחוק ערמומי ורע.
אני שהייתי מאוד רגישה פרצתי בבכי ורצתי לשירותים ומיררתי בבכי.
שחזרתי הביתה רציתי להסתגר בחדרי ולא לצאת משם לעולם,אבל ידעתי שזה לא אפשרי.
כיתה ג' הייתה עוד יותר קשה מפני שזאת הייתה הכיתה האחרונה שלי בבית הספר אמיר שבפתח תקווה,אבל גם מפני שקיבלנו מחנכת חדשה.
תחילת שנה,כיתה חדשה,מורה חדשה.
די מהר התחבבתי על המורה החדשה,ומהר מאוד הפכתי להיות "התלמידה האהובה".
כן,"התלמידה האהובה".זה היה הכינוי החדש שהדביקו לי.
חשבתי לעצמי:"למה עוד כינוי?הרי יש לי:חנונית,מפלצת ועוד.
אז למה צריך עוד?"
התיישבתי בכעס ובבאסה על הכיסא וקיוותי שאף אחד לא ישב לידי,ולמזלי זה קרה.
שבועיים אחרי תחילת כיתה ג' הצטרפה תלמידה חדשה,מאיה שמה שבאה מברזיל.המורה שאלה ליד מי יכולה לשבת מאיה?צרחתי צרחה ענקית:"אני יכולה!",התרגשתי כול כך מהעניין שיש ילדה חדשה בכיתה אבל זה לא עזר,מפני שבמהלך השנה שקעתי בעצב עמוק.הייתי נשארת בכיתה וקוראת את אותו ספר,את אותם 206 דפים כול יום.ילדים חשבו ששקעתי בעצב עמוק בגלל הספר,אבל לא.שקעתי בעצב עמוק כי לא היה לי כבר תקווה.הלכתי לפסיכולוגית,אבל גם זה לא עזר.חשבתי שזהו.
שנגמר כול הרוע בחיי,אבל לא,מסתבר שהוא רק חידש את עצמו ונהיה יותר רע.
חודשיים אחרי יצאנו לחווה,להתנדבות בחווה.
כול יום שלישי הייתי חוזרת לבית של סבתא(אמא שלי הייתה עובדת שם ואז היינו הולכת משם הביתה כי הבית שלי היה 2 דקות משם)עם שקית ובתוכה איזה פרי או ירק אחר.
לקראת הסוף קיבלנו אבטיח,ואני קיבלתי אבטיח יפה חדש וטרי.
הייתי מאושרת עד העננים על מה שהצלחתי להוציא מהאדמה העקורה.
אבל היו כאלה שפחות.
באותו יום החליטו הבנות להמשיך להציק לי,וזה הגיע לרמה שהיינו צריכות להישאר אחרי בית ספר לשיחה.
אני מאוד התעצבנתי על זה שהאשימו בדברים שבכלל לא עשיתי,והחלטתי לברוח מהכיתה לכיוון הבית של סבתא,השומר שכבר הכיר אותי היטב לא הבין מה קרה לי וניסה לדבר איתי,אבל אני כבר ברחתי הביתה.
באותו ערב המורה ניסתה ליצור איתה קשר,אבל אני לא הסכמתי.שנאתי את כולם.
אחרי שמונה חודשים רעים וקשים סיימתי את לימודי בבית הספר אמיר,והייתי בעננים.
רציתי לברוח מהר הביתה,אבל קיבלתי אחרונה את התעודה.כבר עברתי לבית החדש שלי,עם החדר לבד וכול מה שאני רוצה,מפני שהוריי רצו שיהיה לי רק טוב אחרי התקופה הקשה שעברתי.
היום אני כבר תלמידת כיתה ה',עם חברות מהממות אבל עדיין בנות שמציקות(זה תמיד יש)ומודה על מה שיש לי.
ומבינה שמי ששונה ממני יכול להיות גם טוב בדיוק כמוני,כי העולם שלנו מורכב משוני.
------------------------------------------------------
תודה שהקשבתם לי.
שמחתי לחלוק איתכם את הסיפור שלי.
אם הגעתם עד לפה תרשמו בתגובות-#הסיפורשלי
לילה טוב! |
|
|
|
|
|
31
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07/12/2023 19:57 |
11צמננ |
4
|
#הסיפורשלי
סיפור יפהפה, אבל עצוב :(
האמת את נשמעת בנאדם ממש טוב..
עצוב לשמוע שהציקו לך..
אבל את צודקת..
"... עדיין יש בנות שמציקות -זה תמיד יש)"
עוקבת
עוקבת
עוקבת
את כותבת בצורה שממש כיף לקרוא.. |
|
|
|
|
|
31/01/2023 20:28 |
גורדני8 |
3
|
תודה בנות!!
סיגלית אשמח ליצור איתך קשר:)
אני פחות מחוברת אבל כן אפשר! |
|
|
|
|
|
29/01/2023 20:28 |
1סיגלית54 |
2
|
#הסיפורשלי
אמאלה
את ממש מרגשת
אני מזדהה איתך אומנם אני לא בגיל שלך קצת יותר גדולה אבל
אשמח שניהיה חברות
:)
רוצה ליצור קשר במיקטוק? |
|
|
|
|
|
22/01/2023 14:12 |
הדסס3 |
1
|
#הסיפורשלי
וואיי ממש מרגש❤️❤️
את מהממת והכי חשוב אל תקשיבי לכל הילידים שצוחקים עליך❤️
את ממש מושלמת❤️ |
|
|
|
|
|
|
|
