|
קערת העץ
|
20/02/2015 |
כאשר איש מיק-זקן נותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו ,
מיק- בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנו בן הארבע .
ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה .
מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב .
מצבו הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו ,
אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר .
"אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא" אמר בנו
"הספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו והמפות המלוכלכות ".
הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסבא .
שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול .
מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ .
כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בפינת עיניו. למרות זאת ,
המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל .
נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט .
יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה .
האב שאל את בנו עם חיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות :
"אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל" .
המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם .
למרות שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות .
באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה .
בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה ,
ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו .
בדרך החיוב נלמד מכך שלא משנה מה קורה וכמה גרוע נראה היום ,
החיים ממשיכים ומחר יכול להשתפר המצב |
|
