|
מיק ערפדים- הסיפור
|
25/01/2017 |
*פרק א*
קמתי בבוקר לעוד יום ממוקמק שלא ידעתי שייסתיים כך...
צחצחתי שיניים והבטתי במראה עשיתי גולגול בשיערי ואמרתי לעצמי
: '' קלואי יצא לך גולגול מושלםם'' (קלואי זו אני) והתחלתי לצחקק.
הלכתי לאכול ארוחת בוקר נשקתי את לחיה של אמי ואחותי הקטנה ויצאתי אל בית הספר
שבו אני לומדת על שם ראש העיר ''מיקיאוולי סקול'', הגעתי ופגשתי את חברותיי נוי ים שני וירדן
התחבקנו וצחקנו והתחיל השיעור שני העבירה אליי פתק ובקשה שאקרא ואעביר לירדן ים ונוי ובפתק היה כתוב:
היושש רוצות להיפגשש היוםםם?
וכתבתי על הפתק:
ברורררר במקום הסודי (קלואי) וכתבתי את שמי בקטן שידעו מי זה
העברתי וכולן הסכימו שמחתי ☻ ..
*פרק ב*
הגיע 18:30 הגעתי למקום הסודי לא היה שם אף אחד ולפתע ראיתי בחור אחד הוא היה די נאה התחלתי לצחוק ורציתי לראות את פניו ולפתע הוא פתח פה וראיתי שני ניבים הייתי קצת מבולבלת ולא הבנתי. מה? ניבים? מה זה אומר? זה תחפושת? הייתי מוחי קדח משאלות התיישבתי על מדרגה וחשבתי ולפתע הוא התנפל עליי ו...
נשך אותי בצווארי עם שני נביו הרגשתי תחושה מוזרה כאילו אני עפה ולפתע נפלו לי שני שיניי הקדמיות התחלתי לצעוק ולצרוח אחזתי אותן בידי וברחתי ניסיתי לסתום עם שתי אצבעות שלא ייצמחו לי גם ניבים ולפתע נפלתי ואיבדתי את ההכרה
*פרק ג*
התחלתי להתעורר ראיתי במעורפל והרגשתי יד נוגעת בכתף שלי הסתכלתי מי זה ולא ראיתי כל כך דחפתי את שתי אצבעותיי וראיתי... יש לי ניבים ניסיתי שוב לראות מי הוא אותו האדם וראיתי אותו את אותו הבחור שנשך אותי ''מה.. מה הקטע שלך?'' שאלתי בזעם והוא ענה ''אני לא יודע פתאום הרגשתי דחף בלתי נשלט לנשוך אותך'' ''עכשיו.. עכשיו מה אני מיקערפדית?'' שאלתי והתחילו לי דמעות הוא ניגב את דמעותיי וחיבק אותי '' אל תדאגי הכל יהיה בסדר'' אמר ''דרך אגב אני לירון'' המשיך ''אני קלואי'' ו.. התנשקנו הוא חייך אליי ואני אליו היינו נבוכים ואם כך שמחים.
*פרק ד*
קמתי למחרת ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי אני מיקערפדית! מה אעשה לפתע שמעתי צילצול בדלת אמי בקשה ממני לפתוח וראיתי את לירון ''לירון?'' שאלתי ''מה אתה עושה פה?'' ''אני יודע שקשה לך עכשיו ואין לך מה לעשות את מחייכת וכולם רואים'' אמר ''אתה צודק'' אמרתי ודמעות החלו לזלוג מעיניי הוא חיבק אותי הלכנו לחדרי וישבנו שכבתי על ברכיו וחשבנו מה נעשה ''אולי חברות שלך יבינו?'' אמר לירון ''הן יבינו כל השאר לא'' אמרתי והוא הסתכל עליי במבט של לא יודע מה לעשות ''אני יודע!'' קמתי מברכיו והסתכלתי עליו ''מה?'' אמרתי בקול לחוץ ''בית הספר למיקערפדים, איפה את חושבת שאני לומד?'' אמר בקול בטוח בעצמו '' אבל.. מה עם החברות שלי?'' אמרתי והייתי עצובה '' תדברי איתן הכל יהיה בסדר'' הוא אמר ונשק בראשי יצאנו לבית הספר..
*פרק ה*
הגעתי לבית הספר והסתרתי את ניביי קראתי לחברותיי ואמרתי להן ''אני מקווה שתאהבו אותי אחרי זה.. כי אני מאוד אתכן'' אמרתי וחשפתי את פי ''אתמול נשך אותי מיקערפד'' הן נראו מבוהלות וקצת מפוחדות ''ואני.. אצטרך לעזוב את בית הספר'' אמרתי והחלתי לבכות הן חבקו אותי ואמרו ''לא נורא יש לנו טלפון יש לנו מלא דרכים לדבר נהיה חברות גם לא באותו בית ספר'' והתחבקנו ''אני אתגעגע מאוד'' אמרתי ''גם אנחנו''.
*פרק ו*
ספרתי לאמי ולכולם וזהו.. היום היום הגדול היום הראשון בבית הספר לערפדים הגעתי ביחד עם לירון הבטתי בשער העצום והתחלתי לרעוד ''מה קרה יפה שלי? את מפחדת?'' שאל ונתן לי נשיקה בלחי ''קצת..'' אמרתי והתנשקנו נכנסתי לבית הספר והבטתי בתלמידים לכולם יש ניבים ולחלקם גם כנפיים 'שאלתי את לירון ''גם לי יצמחו כנפיים?'' ''כן', גם לי אבל עוד הרבה זמן'' הוא אמר וחייכתי
הכרתי ילדים חדשים חברות חדשות אבל לא שחכתי את הישנות ומסתבר שעכשיו נזכרתי ואת השאלה הכי חשובה לא שאלתי אותן איפה הן היו כשקבענו וננשכתי נפגשנו והן ענו ''חשבתי שקבענו בקניון'' אמרו וצחקנו.
לפעמים טעויות משפרות את החיים, מקווה שאהבתם השקעתי מלא ומקווה לזכות♥
THE END
|
|
