|
חלום בהגדה.... (לכתב אורח פסח)
|
05/04/2017 |
התקלחתי . התלבשתי יפה . והנה , אני כבר מוכנה לליל הסדר.אני הכי אוהבת את ליל הסדר, שכל המשפחה (היינו 15 אנשים!!) יושבים , אוכלים, קוראים וצוחקים . והנה , הלילה האהוב עלי הגיע. ישבנו מהודרים סביב שולחן חג עשיר ועטוף במפה לבנה , וסבי יושב בראשו . והנה הוא מתחיל לקרוא , וכולנו בשקט , מאזינים . המבוגרים אומנם גילו עניין , אך אותי ואת אחי עניין רק דבר אחד: מתי כבר קריאת ההגדה תסתיים ויהיה אפשר לאכול כבר את האוכל האמיתי . עט עט , עייני נעצמו ושקתי בשינה .
התעוררתי למשמע הצרחה המבוהלת של דודתי . עוד לא הספקתי לפתוח את עיני עד הסוף וכבר הבנתי מה פשר המהומה . מתוך שולחן החג התערבלה לה מערבולת ענקית, שואבת לתוכה כל אשר בדרכה: צלחות, סכום , הגדות , ומסתבר שגם אותי ואת אחי .....
בום! אני , אחי , הכיסא ועוד עשרות כלים נחתנו על אדמה חולית . הסתכלתי סביב ולא האמנתי . סביבי יש... מזה ? פירמידות? ומזה האריה זה בעל הראש של פרעה? רק רגע.... הסתכלתי על אחי. לפי מבטו המופתע הבנתי כי הוא מבולבל כמוני . "מה? מה? מה?.... " שאל . " אני לא בטוחה, אבל... נראה - לי שאנחנו במצרים.... אבל , במצריים העתיקה... מצרים שממנה בני ישראל יצאו מעבדות לחרות . "
"ש ש שלום ! איפה הוריכם? א א אבדתם ? כיצד א א אפשר לעזור? תרצו לאכול? טוב... ה ה הייתי מציע לכם לחם אבל הוא ל ל לא יצא טוב מחוסר הזמן , הוא לא בדיוק ט ט טפח ... " אמר קול גבר מגמגם. הרמתי את ראשי וכמעט חטפתי התקף לב . מולי עמד גבר מבוגר בעל שער לבן וארוך וכך גם זקנו , לבוש כותונת בד ואוחז בידו מקל עץ . לא יכול להיות . זה פשוט לא יכול להיות . " די! משה! אח שלי! " מיד אחי פתח את פיו הקשקשן " למה לנו לא לאהוב מצות? כל אחד במדינת ישראל אוהב מצות ! רגע... יש לכם שוקולד?!? " . "מצות ? שוקולד? מדינת ישראל?!?!? " שאל משה ופיו פעור . כאת , הבחנתי בעשרות אלפי פרצופים המומים ומבולבלים מאחוריו . " אדוני, משה " פניתי , כתמיד, להציל את המצב " אחי מבולבל מעט , עמך סליחה , אחזיר אותו לעבר אה .. כלומר להווה מיד " לקחתי את אחי לצד והסברתי לו : "תקשיב , אני לא יודעת למה או איך אבל אנחנו במצריים העתיקה. לפי מה שראינו פרעה בדיוק שחרר את בני ישראל , והם לא הספיקו לאפות את הלחם , כך שיצרו סוג של מצות. אתה צריך להתנהג בהתאם לתקופה . אין מדינה . אין טלפונים או כל מה שקשור לחשמל . אין שוקולד!!!" . "לאאאאאאאאאא! אין שוקולד !?!?" אמר , וקיוויתי כי הבין את המסר. "ילדים ? ה ה התייעצתי עם אחי אהרון , ו...תרצו להצטרף ל ל למסע שלנו לארץ כנען ? " . "אנחנו נשמח ללמוד על סיפור ההגדה מקרוב יותר... כלומר להגיע לארץ המיועדת! " . איזה כיף! יוצאים עם משה וכל בני ישראל למסע של ארבעים שנה במדבר בשיא החום , שהאוכל היחיד הוא אוכל שיורד מהשמים! טוב .. אז זה לא כזה להיט . אבל רק עכשיו התחלתי לחשוב על השאלה : איך נחזור? כמה זמן נבלה פה עד שנחזור עם בכלל? אוי... בטח סבתא כבר ממש דואגת...
שעות! שעות ! ואולי ימים ? צעדנו. השמש מעלי , מותשת מעייפות , אני צועדת בבגדי החדשים והלבנים (כבר לא) ועם הנעליים האהובות עלי בעלות העקב הקטן . לא בדיוק הלבוש שהייתי הולכת איתו למסע של ארבעים שנה . אבל .. מה יש שם באופק ? כחול כזה... וגועש? רגע ! זה ים סוף! ים סוף המפורסם שנחצה לשניים! " משה ... הים ... מה נעשה ? איך נעבור אותו ?" שאל אדם אשר דומה מעט למשה, אך מבוגר ממנו. "אהרון , תירגע , אין עלינו לחץ , תן לאנשים להתרחץ וליהנות מהמים... אך כך נקרא לה' ונבקש עזרה ". עוד לא הספיק משה לסיים את המשפט , ושמנו רעש אדיר של מרכבות דועכות לעברנו . רגע.... המצרים! הם רודפים אחרינו ! פרעו התחרט! "מהר משה! עמוד שם ותקרה לה' הוא יפתח את הים לשניים ... כלומר נראה - לי שזה הפתרון! מהר ! מהר !" אמרתי בפזיזות . עד מהרה הים נקרע לשנים , בדיוק כמו בהגדה . אני לא מאמינה ! אני הולכת לעבוד דרך ים סוף! יש ! ים סוף המפורסם!
"מתוקה ? תעוררי... " פקחתי את עייני למשמע קולה המתקתק של סבתי . רגע ... חלמתי את כל זה? " סבתא? " שאלתי בקול מנומנם "כמה זמן ישנתי? " . "אה... חמש דקות? " ענתה . "טוב נמשיך בקריאה " שאל סבי להוט להמשיך . "טוב... איפה אנחנו.... אה! ותומר למשה הילדה הקטנה כי יפנה לה' לעזרה . ובקשתה תביא תועלת ותפתח ים סוף לשניים..." |
|
