לפני שנים רבות חיה נסיכה בסבל בארמון מפואר. לנסיכה היה קשה כי הכריחו אותה לנקות את הארמון. יום אחד החליטה הנסיכה לברוח מהארמון ולחיות בטוב. זה היה קשה אבל הנסיכה הצליחה לברוח ולהיעלם לתמיד. אימא של הנסיכה החליטה לחפש עד שתמצא! אמרה האימא:" אני עוד אמצא אותך!." שנתיים אחרי זה האימא עדיין לא התייאשה וחיפשה וחיפשה ופתאום יום אחד האימא ראתה מרחוק את הנסיכה. היא קראה לה:" ילדתי! חכי אני באה!" שמעה הנסיכה את קולה של אימא וחשה געגוע. הנסיכה רצה אל אימא ואמרה לה:" אני באה!" הגיעה הנסיכה אל אימא והם התחבקו ואימא של הנסיכה אמרה:" אני יותר לעולם לא יעביד אותך ולא יטיל עלייך דברים קשים, התגעגתי." "גם אני" אמרה הנסיכה. "ואני מבטיחה שלעולם לא העזוב את הארמון שוב." וכך הם חיות באושר ובעושר עד עצם היום הזה.