|
קללת המונדו
|
07/09/2014 |
פעם את ביום בהיר וחסר עננים יצאה מאיה מביתה אל הפארק על מנת לטייל יחד עם המינימיק שלה - בלנדין. הוא היה המינימק היפה ביותר ברחבי תבל. היו לו עיניים גדולות ששינו את צבען לפי מצב הרוח שלו והוא נראה כמו עטלף לבן בעל נוצות.
"מאיה!" קרא קול, זאת הייתה יולי - החברה הכי טובה שלה. "רוצה לבוא מחר למסיבת פיג'מות אצלי?" היא שאלה ומאיה הינהנה בראשה. "אז היום, בבית שלי בשמונה בערב." אמרה יולי והלכה.
מאיה הנרגשת מהירה אל ביתה. "מאיה?!" צעקה אימא שלה. "איפה המינימיק שלך?!" אוי ואוי. מאיה שחכה אותו בפארק!
היא רצה ואצה וחיפשה אותו שעות. כבר היה חשך והייה צריך ללכת למסיבה של יולי. מאיה הלכה לבית של חברה שלה.
המיקמקיות אכלו פיצה שהכין האבא של יולי המיק-שף ושתו מיקשייק.
כולן הלכו לחדר של יולי. הן היו ארבעה: יולי, מאיה, ניצן ונועה. "מה דעתכן על סיפור מפחיד?" שאלה נועה. ילדה חסרת פחד. כול הבנות אמרו כן - פה אחד.
"פעם אחת, לפני שנים רבות, בליל ירח מלא, קרא דבר נורא, המכשפה הנוראה מיקלווקי שהיא הסבתא רבא רבא של מיקיוואלי החליטה ששום מיקמקית ברחבי העיר לא תהייה יותר יפה ממנה ולכן - היא הכינה שיקוי כחול ושפכה אותו לתערובת העוגיות. היא חילקה לכול מיקמיקת עוגיה ומאותו היום כול פעם שהן הביטו במראה הן ראו את מונדו במקום את עצמן. ומספרים שהשיקוי הכחול נמצא בתוך מלאי הקמח של עולם המיקמק, אבל רק בשקית קמח אחת, האחרונה מאותה תקופה ואף מיקמק לא יודע איפה היא." נועה סיימה.
"זה אמיתי?" שאלה מאיה, שבכתה מפחד. היא הייתה המיקמקית הכי פחדנית אי פעם.
"לא, אחותי סיפרה לי כדי שלא אוכל את העוגיות שסבתא אפתה." אמרה נועה.
מאיה קמה והלכה לחדר האמבטיה לשתוף פנים. היא הביטה במראה וראה יצור מחריד, מגושם ובעל אף אדום. היא הפכה למונדו. שלושת המיקמקיות הגיעו בגלל הצעקה והביטו במראה -גם הן מונדו! זה אמיתי!
"בררר בררר בררר ברר..." רעש נשמע, החדר הפך למטושטש עד שהחשיך וכשאר מאיה פתחה את עינייה וראתה לידה את המינימיק היא הבינה שזה היא רק חלום. |
|
