|
יומנו של מיקמק
|
23/03/2012 |
את אותו היום לא אשכח לעולם...
"זה היה חלום או דימיון?" שאלתי את מקס שוב ושוב.
"לא זואי, כל מה שקרה שם...היה מציאות"
"אתה בטוח?" שאלתי.
מקס הינהן ובסוף אמר "אני זז. להקפיץ אותך הביתה?" הנדתי את ראשי לשלילה.
"את עדיין נשארת? מאוחר!" אמר מקס.
"אני רוצה להתבודד קצת במעבדה. אלך יותר מאוחר" חייכתי לעברו. מקס הסמיק, משך בכתיפיו, עלה על הסקייטבורד שלו, ורכב החוצא.
ישבתי על הפוף הסגול שג'ימבו תמיד יושב עליו. הגיטרה שלו הונחה במקום הרגיל. בלי לחשוב פעמיים הנחתי אותה על בירכי, וניגנתי להנאתי, ולפתע...קרק! המיתרים נקרעו מהג'יטרה והפכו לחוטים קרועים - ולא מייתרים.
"מה אספר לג'ימבו?" נבהלתי כל כך, שרצתי מהמעבדה, הגעתי הביתה נסערת, נפלתי על מיטתי וטמנתי את ראשי עמוק בתוך הכרית הורודה.
***
רוצים לדעת מה יהיה ההמשך? בקרוב...
שלכם,
מרי(מרי ג'יין) |
|
