|
יומנה של זואי2
|
26/03/2012 |
יומני היקר עם אהבת את אתמול אתה חייב לשמוע מה קרה היום...
"אתה בטוח שזו הדרך?" שאל מקס את סאני. "לפי המפה נתקל במיקדרקון עוד מאה מטר פסיק 54 ס"מ אז אל תדבר שאני לא אתבלבל" אמר סאני, יכולתי לשמוע שהוא לא בטוח בדרך. אתם בטח תשאלו למה לצלם מיקדרקון מסוכן? טוב, המיקדרקון הרס את העירייה וראש העיר יתן פרס של ראש עיר ליום אחד למי שיתפוס אותו או יוכיח שהוא קיים. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות ראש עיר אבל מיקיאוולי כן! הדבר היחיד שאנחנו רוצים הוא שמיקיאוולי תתרחק מהמעבדה שלנו ולא תתפוס את מקומו של ראש העיר אפילו לא לדקה אחת! "היינו אמורים להגיע כבר" לחש סאני בתקווה שאף אחד לא ישמע אבל כולנו שמענו אותו והתמלאנו פחד. "מ.. מ.." אמר סאני, "מינימיק? אבל אלוויס בבית" אמר מקס. "מיקדרוקון!" צעקתי שניה לפני שהדרקון חטף אותי. מקס הספיק לזרוא אלי שני פריטים אלי, מצלמה וקרן כיווץ. הדרקון שם אותי בקן שלו וראיתי שם את ראש העיר. "העסקה מבוטלת" אמר וניגש אל דרקון קטן (יחסית לדרקון שחטף אותי אבל האמת הוא היה בגודל של מיקמק) הוא ליטף טת הדרקון הקטן. הדרקון הענק (שכנראה היה האבא/אמא) הסתכל עלי במבט של 'אל תעמדי כאן סתם טפלי בילד שלי' הבנתי שאני ביביסיטר. אף פעם לא הייתי טובה עם תינוקות וילדים! עכשיו אני שומרת על מיקדרקון מסוכן נושף אש!!!
אני וראש העיר דאגנו למיקדרקון ה"קטן" יום שלם. לאחר יום של עבודה מפרכת הגיעו "שלושת המוסקטרים" להציל אותי. "כמה זמן!" צעקתי עליהם. "עם היינו מטפסי הרים זה לא היה קשה אז אל תצעקי ככה" ענה סאני.
המשך יבוא...
אני חולה ועייפה ואני לא אוכל להמשיך לספר. אני אמשיך כשאני ארגיש יותר טוב :( |
|
