|
יומני מקמק 4
|
27/03/2012 |
רצתי למעבדה למחרת, והייתה לי הרגשה "מיקצויינת" כפי שאומר סאני. "את נראת קלילה, קרא משהו?" שאל מקס. כל כך רציתי לומר לו: 'כן! לג'ימבו תהיה ג'יטרה! פתחתי חשבון בנק ומשכתי 5,000 מקמקש!' אבל לא יכולתי.
"סתם, פשוט..." אימצתי את מוחי למציאת תרוץ.
"אני הולכת לגלידה היום אם...דקסטר" אמרתי. מקס נבהל כהוגן. הוא יודע שאני מחבבת את דקסטר.
"תבלי..." מלמל ומשך בכתיפיו. "יהיו איתנו עוד חברים" אמרתי כדי להציל את המצב. מקס נראה פחות חיוור ואף אסיר-תודה.
ג'ימבו השפיל את עיניו והביט על המייתרים המסולסלים. "יהיה בסדר, ג'ימב" אמרתי ותפכתי על שכמו. "איך את יודעת?" שאל. "סמוך עלי" אמרתי.
אחרי שכולם עזבו, לקחתי את הג'יטרה האדומה של ג'ימבו לקונסצרטו-אחד המיקמקים המיקצויינים בתיקון ג'יטרות. קונסצרטו הביט במייתרים הקרועים זמן-מה. "תוכל לתקן אותה?" שאלתי. קונסצרטו הינהן. "זה עולה 5,000 מקמקש, את יודעת" אמר והושיט את ידו. בהיסוס קל תחבתי פנימה את השטרות הירוקים.
קונסצרטו ספר אותם על השולחן ותחב אותם לקופתו. הוא השאיר את הג'יטרה אצלו, ואמר שביום רביעי אוכל לקחתה.
אילו רק ידעתי כמה העינינים הסתבכו מאז... |
|
