קהילה - היצירות של נועה8240
|
|
|
|
|
הדרקון ואני
|
25/05/2012 |
(הסיפור מספר על ילד ודרקון מנקודת מבטו של הילד)
"נועם תתעורר היגיע הזמן לארוחת בוקר!" שמעתי את אמא צועקת מלמטה, רציתי להמשיך לישון אבל עם אני אאחר עוד פעם אחת לבית ספר יסלקו אותי. זו לא פעם ראשונה שמסלקים אותי. פעם 'בטעות' שברתי לילד את הרגל כי הוא קרא לי "מפגר" (אני לא יודע איך שברתי לו את הרגל, אני הילד הכי חלש וגרוע בספורט בכיתה) הרכבתי את משקפי הראייה שלי ויצאתי מהמיטה, החדר שלי היה מבולגן כמו תמיד, בגדים מלוכלכים בכל מקום, שולחן מלא בציורים ממש מדויקים של דרקונים (איך ציירתי? לא יודע אני פשוט מתחבר לדרקונים והייתי רוצה שהם יהיו אמתיים, כל כך) לבשתי חולצה כתומה עם סמל בית ספר וג'ינס בלויים. פרעתי את השיער החום שלי כדי להראות מגניב אבל המשקפיים הרסו הכול! לבשתי על היד שעון ביפנית שהמחוגים הם דרקונים ארוכים ללא כנפיים, אדום וכחול. העיינים שלי חומות וצבע עורי כתום בהיר. למיקמקים אין צבע גוף נורמלי ככה שלדעתי כתום בהיר זה לא רע... ירדתי מהר במדרגות והחלקתי על המעקה עד למטה. "ממתי אני יודע לעשות את זה?" מלמלתי בעודי רץ למטבח, "אין זמן לאכול תיקח את האוכל ותאכל בדרך" רטנה אמא ושמה בידי שקית נייר חומה שעלה ממנה ניחוח מדהים, פנקייקים. הודתי לאמא ורצתי לאוטובוס בית הספר. איחרתי. כל מה שראיתי היה האוטובוס נוסע. רצתי במהירות אדירה וקפצתי למעלה. הייתי בגובה של 10 מטר מעל האדמה ובכל זאת נחתתי בשלום. הגעתי לכיתה לפני האוטובוס והייתי מרוצה מאוד וגם קצת מפוחד. לא הייתי עייף בכלל והרגשתי שאני יכול להקיף את העולם בריצה ולהרגיש בסדר גם אחר כך. ישבתי על הכיסא ולאט לאט תלמידים התחילו להגיע. המורה הופתעה לטובה כשראתה שלא איחרתי. "שלום תלמידים, העים מישהו יענה לי איך נקרא ההר הגבוה ביותר במיקמק לנד?" היא אמרה ומהר עניתי "פסגת הר הדרקון, גובה:89 מטר, רוחב: 100 מטר ומצטמצם לאורך הסוף, אוכלוסיה: אומרים שיש שם בית יפני אבל אף אחד לט טיפס וגילה ולכן זו רק שמועה" המורה הסתכלה עלי בפה פער ופתחה כל מיני ספרים "נכון, אממ נכון, גם זה נכון..." היא נראתה המומה "איך אתה.." "אני לא יודע" עניתי וניערתי את ראשי כאחד המתקשה להבין משהו. לאחר בית ספר התקשרתי לאמא "אני הולך לישון אצל חבר" שיקרתי "בסדר חמוד, תחזור מחר" היא נשמעה רגועה. טסתי להפסגת הר הדרקון ולפתע צמחו מגבי 2 כנפי דרקון שחורות עם קוצים לבנים בצדדים ועיני נעשו אדומות. עפתי עד הפסגה וכשנחתתי על ההר כנפי נעלמו. כל מה שראיתי, אבן גדולה עם טביעת כף יד. הכנסתי את ידי לשקע באבן והכול החל לרעוד, האבן הוחלפה בבית יפני של 2 קומות. נכנסתי ואיש זקן ישב שם ושתה תה. "החלטת להופיע" אמר בקול נעלב וקם על רגליו. "טוב נתחיל בהכשרה" "הכשרה?" נשמעתי מופתע. הוא נתן לי חליפת נינגה שחורה עם דרקון אדום מאחור. "תשתמש בכוחות הדרקון" אמר ולחץ על כפתור. הקיר נפתח וראיתי משטח אימונים שלם. היתה קורת עץ שגרזנים מגיחים מהרצפה, משטח שגדורי אבן מתגלגלים עליו ורובוטים שנראים כזומבים (אני מקווה שאלו רובוטים). התרכזתי בכנפי הדרקון ואט לאט פילחו את חולצתי אותם כנפי דרקון שחורות, כל שיני נעשו ניבים חדים כסכין ועיני הפכו אדומות, הצמחתי מידי ומרגלי טפרים לבנים ארוכים וזנב ארוך מעוטר בקוצים לבנים יצא מגופי. כל עורי התכסה קשקשים וקרניים יצאו מראשי, 4 לדעתי. נעמדתי על ארבע והייתי דרקון שלם, נבהלתי ואז נרגעתי לאט. זינקתי אל מסלול המכשולים. ניתרתי מעל הגרזנים וכשאחד פגע בי הוא נשבר והתפורר. פוצצתי את הכדורים עם קרן אש ושיספתי את הזומבים כיאילו היו ניר דקיק. חזרתי לעצמי בסוף המסלול ונפלתי על הרצפה. התעוררתי לבוש בחליפת נינגה שחורה עם עיטורי זהב. "לוחם טוב" אמר הזקן והורה לי ללכת "תחזור לביתך, אמך דואגת" רציתי לשאול איך הוא יודע אבל חשבתי על אימי ויצאתי לדרך. לבשתי את אותם בגדים פשוטים מאתמול וחזרתי הביתה. "אוי נועם!" היא חבקה אותי ופתאום שאלה "מה אלו החורים בחולצתך!" נבהלתי, כנפי הדרקון. טוב גם עם היא תעשה 1+1 היא לא תגיע לאמת. "אני רואה שגילית" אמרה לבסוף. "מה?" אמרתי בנסיון להבין עם היא עלתה על האמת. "הבנת שאתה דרקון כן? אבל אתה דרקון אפל, זה גבר רע מאוד" "אבל.." "בלי אבל, כדאי שתעזוב. עם גילת את כוחותיך אז אינך יכול לגור כאן. תעוף הכי רחוק שתוכל" "אבל לאן?" "תדע כשתגיע" ובזאת הסתיימה השיחה המאוד ברורה שלנו. הצמחתי כנפיים ונופפתי לאמא לשלום בפעם האחרונה.......... |
|
|
|
|
|
871
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09/06/2012 07:32 |
ניקימלניק |
11 |
|
סיפור מאוד מרגש |
|
|
|
|
|
06/06/2012 14:56 |
0אורי82 |
10 |
|
האמת,עשית לי מוטיבציה לכתוב גם סיפור לקהילת מיקמק. אני הולך לנסות... |
|
|
|
|
|
06/06/2012 12:49 |
0אורי82 |
9 |
|
מדהים,סיפור מדהים. את באמת יכולה להיות סופרת מעולה. איזה סיפור מרתק. תעשי המשך בבקשה... |
|
|
|
|
|
02/06/2012 19:02 |
סופילה12 |
8 |
|
הסיפור הכי טוב שקראתי מיימי אני רוצה לקרוא את ההמשך! |
|
|
|
|
|
02/06/2012 17:21 |
צמיקו |
7 |
|
מגניב |
|
|
|
|
|
02/06/2012 14:54 |
נועה 8240 |
6 |
|
תודה לכם |
|
|
|
|
|
01/06/2012 16:09 |
444יולי |
5 |
|
את יכולה להיות סופרת! |
|
|
|
|
|
01/06/2012 15:03 |
יהבים |
4 |
|
טוב מאוד |
|
|
|
|
|
01/06/2012 12:45 |
4חניתוש |
3 |
|
יפה לא רע בכלל |
|
|
|
|
|
30/05/2012 16:47 |
לוהיא |
2 |
|
קולללל |
|
|
|
|
|
28/05/2012 17:21 |
9פרח9 |
1 |
|
יפה אני אהבתי את זה |
|
|
|
|
|
|
|
