|
יומנו של מקס 3 (התכשיט הנעלם)
|
03/09/2012 |
יומני היקר, הפכתי למיקמק זאב שבוע שעבר והחלטתי להפוך לזאב מתי שבא לי ולא רק בלילה במקום להירפא לנצח אבל זה סיפור ארוך. ישבנו כל החבורה מול הטלוויזיה ואכלנו חטיפים. "אני עדיין לא חושב שמיקמקי זאב אמתיים" התלונן סאני, הרמתי גבה "אבל עובדה, אני מיקמק זאב" "אבל זו יכולה להיות מתיחה" סאני התלונן "טוב אז איך מתיחה יכולה לגרום לזה שאני אוכל להרים מכוניות בלי להתאמץ בכלל?" התגריתי בו, "אני כבר אמצא הסבר הגיוני לכול" "מה שתגיד" גלגלתי עיניים. "רק אל תהפוך למיקמק-זאב ליד אלוויס. זה מפחיד אותו" אמרה זואי והסתלקה, אני חושב שהיא לא התרגלה לזה שאני מיקמק זאב אבל היא תתרגל, נראה לי. "היי מקס! תביא את הכדור!" צחקק ג'ימבו וזרק לעברי את הכדור של אלוויס, הפכתי מהר למיקמק זאב ותפסתי את הכדור, התעצבנתי מאוד ופוצצתי את הכדור. "היי!" צעק ג'ימבו "מקס הרס את הכדור של אלוויס!" "מקס!" זואי כעסה "זה המשחק שאלוויס הכי אוהב! פשוט תלך!" חזרתי למיקמק רגיל וצעדתי בשקט מבעד לדלת המעבדה, הלכתי ליער. המקום היחידי שהרגשתי בו בבית. לפתע ראיתי את אותו זאב שנשך אותי, זאב שחור ומפחיד אבל בגלל שהבנתי את שפתו למדתי להכיר אותו והוא די נחמד. "אררג! למה כולם כועסים עלי!" התעצבנתי "למה כולם אוהבים כלבים ופוחדים מזאבים? לכולנו יש צרות גור קטן, תתמודד" הזאב נאנח "תשלוט בעצמך כשאתה כועס" "איך אתה ידעת על זה?" נבהלתי "אני לא זאב רגיל, מקס. אני יודע הכל" "אני רוצה להראות לזואי שנשארתי אותו מקס, שאני עדיין חברה הטוב ביותר" "אני מבין, מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד?" "לאכול גלידה או לשתות מיקשייק במיקפה" הזאב שלף מפרוותו שני כרטיסים לסרט חדש "זה יעשה את העבודה" הוא נאנח "להתראות גור קטן" וכך נעלם (פשוטו כמשמעו) רצתי למעבדה מוצף התרגשות וכשנכנסתי כולם התרוצצו בעצבנות "מה קרה?" שאלתי "התכשיט היקר שראש העיר הכין לבת שלו נגנב ועם לא נמצא אותו עד שבוע הבא יהרסו לנו את המעבדה!" התייפחה זואי "של מי הרעיון הזה?" שאלתי "של מיקיאוולי!" צעקו כולם יחד. עייני נפערו ורחרחתי את האוויר "עליתי על הריח של התכשיט, נראה לי" "כלב טוב מקס!" צחקק סאני, הפכתי למיקמק זאב, נהמתי ורצתי "המהירות הזאת בלתי אפשרית!" התנשף סאני בעודו מנסה להשיג אותי. רצתי כל כך מהר עד שהרוח שרקה באוזניי. טיפסתי על גג "מיקיאוולי דיזיין" והורדתי אריח אחד מהתקרה, הוצאתי את התכשיט וקפצתי חזרה מהגג. הרגל שלי כאבה ונפלתי על הרצפה. "מקס!" שמעתי את קולה של זואי, חזרתי למצב מיקמק רגיל והתאפקתי לא לצרוח כשהחבורה הרימו אותי. "התכשיט אצלי" אמרתי בקול של בין דיבור לצעקה. סאני וג'ימבו התנדבו לקחת את התכשיט לראש העיר בזמן שזואי התנדבה לעזור לי להגיע לבית החולים, יצאתי משם על שבר ברגל בלבד. זואי ואני ישבנו על הפוף של ג'ימבו. "סליחה על איך שהתנהגתי בבוקר, לא הייתי צריך לפוצץ לאלוויס את הכדור..." "זה בסדר" זואי קטעה אותי "זה לא! בגלל זה קניתי לו אחד חדש" השלמתי את המשפט שלי. זואי נישקה אותי בלחי ולחשה "אתה המיקמק זאב הכי נחמד שיצא לי להכיר" "תיקון: אני המיקמק זאב היחיד שיצא לך להכיר" צחקתי. היא החזיקה לי את היד ואמרה "בחיים אל תקפוץ מגגות עוד פעם!"
יומני היקר אני לא אוכל לכתוב בך הרבה זמן בגלל מצב הרגל שלי. אני אעדכן אותך בפעם הבאה על כל מה שקרה. |
|
