|
יומנו של מקס 6 (הר הגעש, הפרח ומלך הזאבים)
|
10/09/2012 |
יומני היקר שלום,
הלכנו לרייני מהר וכשנכנסנו לחדרה היא ישבה במיטתה וקראה ספר שנקרא "דרקון הזהב האפל" היא הייתה שקועה בספר עד כדי כך שאפילו לא הסיטה את ראשה כשנכנסנו. "רייני, אנחנו צריכים עזרה" "שלום, לא שמתי לב שנכנסתם" היא התמתחה. "אני שמח שאת מסכימה לבוא!" אמרתי ותפסתי בזרועה של רייני. "לאן הולכים?" אחותי שאלה "למצוא פרח שנקרא פרח הר הגעש" אמר סאני "שמעת על זה?" שאלה זואי "כן!" אמרה רייני ושלפה ספר פנטזיה מהמדף "בספר 'מסעו של האביר הלבן' האביר יוצא לחפש את פרח הגעש בלב הר הגעש כדי להציל את הממלכה שלו שנהרסה" היא קראה מהספר "אחרי שהפרח גומר לרפא את המקום הוא נעלם וחוזר להר הגעש, בואי נזוז לפני שיהיה לילה" היא אמרה. לקחנו תיקים על מים ואוכל, פנסים, חבלים וכל מיני דברים שיעזרו לנו במסע. כשנכנסנו להר הגעש, נתנו לרייני את המפה (משהו שאני עדיין חושב שהוא רעיון גרוע) והלכנו בשבילים המפותלים של ההר. לפתע נתקענו מול תהום שאורכו 500 מטר לפחות "איך נעבור?" שאלתי "מקס תהפוך שנייה למיקמק זאב" אמר סאני, הפכתי למיקמק זאב וסאני הנהן "מקס יכול לקפוץ מעבר לתהום" "מה?!" נבהלתי "אין סיכוי!" נשענתי על הקיר חזרתי למצב מיקמק והארתי עם הפנס על התקרה. הייתה שם חריטה של סמל מיקמקי הזאב. הפכתי למיקמק זאב וקפצתי מעבר לתהום כדי לראות אם זה אפשרי לפני שאני מסכן את החברים שלי. העברתי את כולם עד שזואי נשארה. העברתי גם אותי והיא נישקה אותי בלחי, "תפסיק לעמוד כמו גולם ותתקדם כבר!" היא צחקה. חזרתי למצב מיקמק רגיל ורצתי עם זואי יד ביד כדי להשיג את החבורה. עצרנו מול שביל ואפילו האדם הכי פחות חכם יוכל להבחין במלכודות. בסוף השביל עמד קנקן ובו פרח ששינה את צבעו ללא הרף "אני אלך" אמרתי והפכתי למיקמק זאב. רצתי בשביל בעוד חצים נורו עלי ואש פרצה מכל פינה, אבנים נפלו וקוצים נגלו. הגעתי לפרח והחזקתי אותו ביד, בחלק היחיד שלא נפגע. חזרתי בצליעה ונשכבתי לרגלי החבורה. היה לי קשה לראות וראיתי יד צהובה, סאני לקח את הפרח וטמן אותו בעציץ קטן. זואי שלפה את החצים מגופי וטיפלה בפציעותיי "אתה שרדת רק כי היית מיקמק זאב, וגם זה בקושי. אל תהפוך למיקמק רגיל אחרת.." היא הפסיקה את דבריה ומרחה חומר שורף בכל מקום ששמנו נשלך חץ. היא מרחה משחה על הכוויות שלי. עדיין לא יכולתי לקום. בגלל שהייתי מיקמק זאב הייתי גדול פי שתיים מגוגלי הרגיל ולכן כל חברי היו צריכים לתמוך בי. זואי בטעות דרכה על מתג ואבן בגודל בית עמדה ליפול עלינו הרמתי את האבן בשארית כוחותיי וזרקתי אותה לתהום מאחורינו. נפלתי על הרצפה וכנראה התעלפתי. התעוררתי בבית חולים. היו לי תחבושות על הידיים הרגליים והראש. הייתי במצב מיקמק רגיל. היה לי פנס בעיין הימנית ככה שהיה לי קשה לראות אבל ראיתי כמה רופאים מדברים עם זואי "יש לך מזל גברתי, הוא התעורר" היה לי קשה לשמוע כי הם היו רחוקים "אפשר לדבר איתו?" שאלה זואי "הוא היה מעולף שבוע, תתני לו זמן." נרדמתי שוב וכשהתעוררתי זואי ישבה לידי "סאני שתל את הפרח וסיפר לזאב השחור הכל, הזאב אמר שאף פעם לא ראה מיקמק זאב שהצליח להרים אבן כזאת גדולה ולשרוד אחרי זה" היא חייכה "תודה שבאת לבקר אותי" לחשתי כי היה לי קשה לדבר. "אמרת תודה? אולי באמת נפצעת קשה!" היא צחקה ולא יכולתי שלא לצחוק גם אני. "תוכל להשתחרר מבית החולים בעוד יומיים" היא אמרה "הבאתי לך שוקולד וכמה תמונות שלנו מהמסע הזה" היא הוציאה קופסת שוקולדים ואלבום תמונות. היא הניחה את האלבום והשוקולד על המיטה שלי והלכה. לקחתי את האלבום והתבוננתי בתמונות: תמונה שבה ראו אותי מדבר עם הזאב השחור, ,תמונה שבה רואים אותי מסתכל על העיר ההרוסה ותמונה שלי מחזיק את האבן הענקית. היו יותר מידי תמונות שקשה לי לתאר. היה גם פתק לידי. וזה מה שהיה כתוב בו:
למזלך חזרת למצבך הרגיל לפני שהרופאים גילו. אנחנו לא רצינו לסכן אותך ואת הזאב השחור בזה שיגלו שיש מיקמקי זאב בעולם.
נ.ב: סאני לא מבין איך לפי הבדיקות אתה מיקמק רגיל לגמרי, ואין אפילו קצת דם זאב בך. מקווים שתחלים מהר,
החבורה ואלוויס.
כל הזמן העסיקו אותי מחשבות האם אני עדיין מיקמק זאב. אחרי ששוחררתי כי הפציעות לא היו חמורות מידי, ניסיתי להפוך למיקמק זאב, למרבה המזל הצלחתי להפוך למיקמק זאב. למרבה הצער חזרתי למצב מיקמק אחרי שתי שניות בערת. רצתי לזאב השחור ושאלתי "מה קרה? למה קשה לי להפוך למיקמק זאב?" "אוכל לעזור" אמר הזאב "אבל יש תנאי, אתה חוזר למיקמק רגיל בגלל שאני נחלש, אני בן שלושת אלפים שנה. גם אני יכול למות. מישהו צריך לקבל את כוחי, ובחרתי בך מקס" "אני עדיין אוכל להפוך למיקמק רגיל כשארצה?" "כן, אבל תוכל גם להפוך לדמותי, זאב שחור עם עיניים אדומות. כשאמות אתה תנהיג אותנו במקביל לחייך הרגילים. תעזור לזאבים בצרה ואם תראה מישהו ראוי תוכל להפוך אותו למיקמק זאב גם כן" "איך להנהיג?" "הדרכים להנהגה יעברו לזיכרונותיך, ויהיה לך כוח בלתי מוגבל. אל תשתמש בכוח שלך לרעה. אפילו אם זה אומר להניח לאלכסיס ולדולי" הזאב התכונן ללכת אבל עצרתי אותו "איך אתה יודע? גם אתה מיקמק נכון?" שאלתי "כן מקס גם אני מיקמק" נאנח הזאב "אבל איך אתה מכיר אותי כל כך טוב?" דרשתי לדעת הוא הפך לדמות מיקמק ולא יכולתי לדבר, זה היה אבא שלי. |
|
