|
יומנו של מקס 7 (אחריות, אבא ומיקשייק בטעמים)
|
11/09/2012 |
יומני היקר, מצד אחד הופתעתי מאוד לגלות שאבא שלי הוא הזאב ומצד שני, תמיד הרגשתי שיש בזאב הזה משהו מוכר. אבא שלי נאנח ואמר "זמני עבר בן שלי, מהיום אתה מלך הזאבים. כשאתן לך את הכוח איעלם מהעולם כי ללא הכוח של הזאב, לא הייתי אמור לחיות, אני בן שלוש מאות אלף שנים. אני מאמין בך שתעזור לזאבים שלי כשהם יהיו בצרה" "אבא רגע! איך אתה קיבלת את הכוח?" שאלתי "מאבי, והוא קיבל מאביו וכך הלאה" "ומאיפה הגיע הכוח הזה לכל הדור שלנו?" "מהזאב הראשון, הזאב הגדול והחזק מכולם, עם תיגע בפרוותו הלבנה, כל פציעותיך ירפאו וכל כוחותיך ישובו אליך. מיקמקים ציידים צדו את הזאב כדי לזכות בפרוותו, אך אומרים שרוחו שוכנת ביער הזה ועוזרת לזאבים גם מבלי שהם ידעו מי עזר להם" "אולי ככה הצלחתי להרים את האבן בהר הגעש?" "אולי, אבל אני מאמין שאתה בעצמך הרמת את האבן, להתראות מקס מעכשיו אתה מנהיג הלהקה" אמר אבי ונעלם לגמרי. ישבתי ים עצוב, היו כל כך הרבה דברים שרציתי לשאול את אבא, שעזב אותי בילדותי. רציתי לדעת, להבין אבל עכשיו הוא נעלם. בכיתי. למזלי הייתי עמוק ביער ככה שאף אחד לא ראה. התבוננתי בעצב בתחבושות העוטפות את ידיי ורגליי. פתאום הופיע במרחק של מאה מטר, הזאב היפה ביותר שראיתי, הוא היה ההפך מאבי (או ממני עכשיו) לבן כולו ועיניי תכלת זוהרות כמו השמיים. הוא התקרב לאט לאט לעברי. התבוננתי בו והטיתי את ראשי הצידה, הזאב עשה כמותי. הוא התיישב מתחת לזרועי. ליטפתי אותו ולפתע כל פצעי החלימו. הורדתי את התחבושות והייתי בריא לגמרי "תודה חבר" אמרתי והזאב התבונן בי. הוא שלף מפרוותו שרשרת כסף שתלויה ממנה אבן בצבע תכלת זוהר. כמו עיניי הזאב. הוא הצליח לשדר למוחי מחשבות, כנראה כי לא הצליח לתקשר איתי, זה היה זאב קדמון ששפתי לא מוכרת לו. הוא הראה לי שמי שנוגע באבן פציעתו נרפאת אבל רק אם אני מאפשר זאת. "תודה רבה, כדאי שאני אחזור, ותדע שזה כבוד גדול לפגוש אותך" אמרתי "אני אחזור לזואי היא בטוח דואגת" הזאב הנהן ורץ אל עבר השיחים. הפכתי לדמות הזאב השחור עם העיניים האדומות, יכולת שניתנה לי רק בגלל שאני מנהיג הזאבים מהיום. רצתי יותר ממה שאני יכול לרוץ כשאני מיקמק זאב (ואני עדיין יכול להפוך למיקמק זאב אם אני רוצה בזאת) היה לי קשה לראות וראיתי מטושטש ושחור לבן כמו שרואה כלב, אבל חוש הריח והשמיעה שלי התחדדו כך שמצאתי את זואי מהר, הפכתי לדמות מיקמק "מקס? איך?" היא שאלה, סיפרתי לה הכל. מהחלק שבו גיליתי שהזאב השחור הוא אבי ועד לפגישה עם הזאב הלבן. "מגניב" היא אמרה לבסוף, רוצה לבוא למיקפה, יצאו מיקשייקים בטעמים חדשים!" "בטח" נאנחתי "למה אתה עצוב?" היא שאלה "אני בן אלמוות עכשיו ככה שכשאת לא תהיי בעולם אני אשאר לבד" "כשנגיע לחלק הזה תנשוך אותי ואני אחיה איתך לתמיד" "רגע זה אומר שאנחנו זוג?" שאלתי "כן" היא אמרה וחייכה. הלכנו לשתות מיקשייקים הם היו בטעמים של 'פרח הר הגעש' וטעמי 'הפתעת הזאב הלבן' אני וזואי צחקנו והמיקשייקים הזכירו לנו את המסע שלנו. המסע שהגיע לסיומו.
זה הסוף, אולי אכין עוד פרקים של יומנו של מקס, זה תלוי בכל. |
|
