|
סופר מיקמק-הסיפור המנצח על מיקמק
|
20/09/2012 |
"יאללה שרון תקומי כבר" אמא קראה לי. ממש לא התחשק לי לקום. היום נצטרך להגיש את העבודה בספרות למורה הרשע מירשעוולי ,אח של מיקיאוולי.הוא הרי ידאג שאני יחטוף עונש רציני ביותר אם לא אגיש את העבודה הזאת בשעה 8:00. הרי מירשעוולי אמר לכולם אתמול שעד שמונה כולם מחויבים להגיש את העבודה. אז התלבשתי, הסתרקתי, והכול וחשבתי על הדברים הנוראיים שיחכו לי בשיעור ספרות שבשעה הראשונה. הבית שלנו בנוי מול מועדון הריקודים,ככה שהברכה שבקלאב ממש לידנו. וגם ככה שלוקח לי המון זמן להגיע לבית ספר. בגלל זה מיהרתי. לפתע ראיתי את אלכסיס, הילדה הכי נוראית בשכבה עם השפוטה שלה דולי באות לעברי. נבהלתי מאוד. היה לי ריב מאוד גדול עם אלכסיס וברור שהיא רוצה לנקום בי בגלל זה. דולי תפסה לי ביד ואלכסיס אמרה: " הכן שרון, כמה זמן חשבת שאני יחכה עד לנקמה שלי בך? את לא יודעת שלא מתעסקים עם אלכסיס? עכשיו אני יעשה לך בדיוק מה שמגיע לך." ידעתי בדיוק מה היא חושבת. לא צריך להיות בלשית גדולה כדי לדעת שהיא רצתה שאני יאחר ולא יגיש את העבודה בזמן. "טוב דולי, תשאירי אותה פה עד שתהיי בטוחה שהיא לא תצליח להגיע בזמן. ואני הולכת בינתיים כדי שאני יספיק להגיע לדוד מירשעוולי שלי. " דולי הנהנה בראשה להסכמה עם אלכסיס ושלחה אלי מבט מאיים. הזמן עבר ממש מהר.כול הזמן הבטתי בשעון. שבע וחצי... עשרים לשמונה... רבע לשמונה... אלכסיס בטח כבר הגיעה לבית ספר. התחלתי להתייאש. פתאום התמלאתי כוח וביטחון,לא יודעת מאיפה אפילו. דחפתי את ידה של דולי ממני והשתחררתי. השעה היתה חמישה לשמונה. הייתי חיבת לרוץ. רצתי כמו שלא רצתי בחיים. ידעתי שאם אני יאחר עוד פעם אני יחטוף עונש ממש גדול. אבל ממש גדול. כולי הזעתי. שמעתי את מירשעוולי ואת אלכסיס מצחקקים מרחוק. משהו כמו 'היא לא תצליח להגיש בזמן...'. חשבתי שדמיינתי זאת. הרי לא יתכן שאני שומעת את זה. הרי יש עוד מתאיים מטר מהבית ספר. נשארו לי שתי דקות. וידעתי שאין סיכוי. נשכבתי על המדרכה, עצמתי עיניים, ופתאום הייתי בכיתה עם העבודה ביד מושטת למירשעוולי שבאורח פלא עמד שם מולי. הוא נראה מופתע ומאוכזב מאוד. כאילו רצה שאני לא יצליח להגיש בזמן. אלכסיס נראתה זועמת ביותר. לא היה לי מושג איך ניצלתי מכול זה. מדולי, מהעבודה, ומכול הדברים המוזרים שקרו היום. עכשיו השיעור התחיל וממש לא התרכזתי בו. לפתע שמעתי קול חזק הקורא הצילו. נבהלתי וקפצתי מהכיסא. כולם הסתכלו עלי ולא הבינו מה הולך איתי. כאילו הם לא שמעו את הרעש וכאילו אני משוגעת שבאופן פתאומי קופצת מכיסאות. ואז שמעתי עוד משהו,אבל נראה שאותו כולם שמעו- הנייד של אלכסיס. "סורי דוד,יש לי הודעה בפייסבוק" אמרה אלכסיס בשחצנות. ברור שהוא הרשה לה –חוץ מזה שהיא האחיינית שלו, היא התלמידה הכי מועדפת עליו. היא קראה את ההודעה ופלטה צעקה; "אני אולי גיבורת על!" כולם צעקו ודברו ורכלו ונראה שכולם חוץ ממני הבינו למה אלכסיס התכוונה. לבסוף גם אני הצלחתי להבין וזה הסיפור: סאני, מצא כי היום זה היום בו הברק המכושף בא לפה. הוא אמר שהברק המכושף הוא ברק שבא פעם במאה שנים לעולם המיקמק והופך מיקמק שהוא בוחר לגיבור על. הוא בא בחצות, היום, והמיקמק שיתחשמל ממנו יהפוך לגיבור על. עכשיו הבנתי למה כול הכיתה געשה. הרי מי לא ירצה שהברק יבחר בו?!?!?!?! אלכסיס התחילה לתכנן איך למשוך את הברק אליה; "אני אשים מייק-אפ,מסקרה,אודם,את הלק המהמם שלי,ליפגלוס,שמלה מהממת,ואת כול שאר הדברים הכי שווים שיש לי." וזה לא הכול,גם המבוגרים התרגשו בלי סוף. הם אפילו נתנו לנו אחרי השעה הראשונה לחזור הביתה כי זה יום מיוחד. בבית,כשחזרתי, אמא שאלה אותי "למה באת כבר הביתה? זה בגלל החדשות?" הנהנתי בראשי והלכתי לחדרי לראות בטלוויזיה שלי את מיקמק הסדרה עונה 2. כבר שמעתי את אווירת ההתרגשות מבחוץ, איך כולם מחכים לחצות,וזה רק הוסיף לי להרגשה שאלכסיס תהיה המתחשמלת. אז כשהגיעה הזמן שכולם כבר היו בעירייה לראות מי יתחשמל,לא באתי לשם. לא רציתי לראות את אלכסיס חוגגת. הלכתי לישון,וכנראה שנרדמתי עד שהרגשתי כאב חד בכול הגוף,ניסיתי לקום ולא הצלחתי נצרבתי ונחתכתי בכול הגוף. הייתי בטוחה שככה מתים ושאני מתה. ואז נחתתי על מיטתי ללא פגע וראיתי את השעה- 12.00!!!!! לא האמנתי,היה סיכוי שבסיכוים שאני המתחשמלת. ואז שמתי לב שאני יכולה לעוף, הצלחתי להרים כול דבר בלי בעיה, אפילו הרגשתי שאני יכולה להרים את הבית. שמעתי את הקולות של ההמון מחכה שהגיבור יבוא. לא רציתי לבוא,אבל רציתי להראות לאלכסיס שהברק לא אהב אותה . אז טסתי לבמה ואמרתי " אני הגיבורה." כולם עשו וואו. ואלכסיס צחקה כאילו אמרה "אין מצב". ואז עפתי ועשיתי צורת M בשמים והרמתי את הבמה. כולם הסתכלו עלי ופרצו בתשואות. אלכסיס צרחה מזעם. היה נראה כאילו היא בכתה כי כול האיפור שלה נמרח לה. אבל זה לא היה אכפת לי. הייתי בעננים. ושמתי לב שהבגדים שלי הם לא סתם, הם תלבושת של גיבורת על. ואז, בין כול ההמולה,שמעתי עוד פעם את הקול הזה, ששמעתי בכיתה 'הצילו......'
המשך יבוא........................
מקווה שאהבתם,
0אורי82 המלכה |
|
