|
יומנו של מקס 12 (אני בוחר החלטה קשה)
|
23/09/2012 |
יומני היקר,
כמו כל בוקר קמתי והתכוננתי ללכת ליער אבל אימא של עצרה אותי. "אויש מקס! אתה לא יכול לצאת בלבוש כזה כשיורד שלג בחוץ!" "אבל אימא אני במלא אהפוך לזאב אז זה לא יעזור!" הסברתי לה "תהפוך שנייה לזאב" "אממ בסדר" הפכתי לזאב והיא עטפה אות הצוואר שלי בצעיף כחול צמרירי "מושלם" היא אמרה ואני גלגלתי עיניים. רצתי ליער הכי רחוק שיכולתי כי תמיד פגשתי את סבא שלי (הזאב הלבן) במקומות נידחים ומרוחקים בלב היער. הגעתי למערה שבה קריסטל כחול ריחף באוויר ליד הזאב הלבן. גור הזאבים הרובוטי שבנינו עקב אחריי (קראנו לו טום כי זה שם שאהבתי) "מקס?" הוא שאל "כן?" עניתי "אני יכול לגור איתך בבית האמיתי שלך?" "למה? הלהקה לא מספיק טובה?" "זהו שבכל לילה כל זאב הולך לביתו ואני נשאר לבד" הוא הפך לדמות מיקמק רגיל (תיאור איך הוא נראה בפרק הקודם) והתבונן בי. הוא היה בן שמונה בערך. "אני אשאל את אימא שלי, מבטיח" עניתי לו והוא חייך. הוא גילה שהוא רובוט לפני יום אבל בגלל שהיה קטן ולא הבין כל כך, הוא חשב שלהיות רובוט זה 'אחלה' הוא לבד את אותם בגדים קצרים מהיום הראשון שבנינו אותו. הפכתי לדמות מיקמק ונתתי לו את המעיל השחור שלי. זה היה גדול עליו אבל לא רציתי שיהיה לו קר. "מקס" אמר הזאב הלבן "זמני תם ועלייך למלא את מקומי. תוכל להישאר זאב שחור "מה ההבדל בין הזאב הלבן לשחור?" שאלתי "הזאב הלבן מנהיג את כל הזאבים שקיימים. הזאב השחור מנהיג להקה ספציפית אחת" "אבל מי יהיה מנהיג הלהקה?" "את זה אתה תבחר" מהיום המנהיג האגדי של הזאבים יקרא הזאב השחור!" אמר ואור הקריסטל כיסה את כל החדר. כשהאור שכח סבא שלי נעלם. "טום" אמרתי ,מהיום אתה מנהיג הזאבים" "תודה אדוני" טום אמר "אתה עדיין יכול לקרוא לי מקס" צחקתי ופרעתי את שיערו הבלונדיני של טום. כשהפכתי לזאב השחור הייתי גדול ממה שהייתי פי שתיים אז נתתי לטום לרכב עלי בזמן שעפתי(כן כן היו לי כנפיים) לעבר המעבדה. החבורה ישבה שם מעוצבנת חזרתי למצב מיקמק רגיל והתבוננתי בהבעות פניהם. טום כנראה פחד כי הוא אחז חזק בידי. "מי אתה? אנחנו כבר לא מכירים אותך" אמר סאני "אתה כבר לא מקס שהכרנו" אמר ג'ימבו "אתה בכלל לא משחק איתנו" סיימה זואי את המשפט. גם אלביס ציפצף אבל לא הבנתי. "יש לי עבודה" אמרתי ונזכרתי בדבריו של סבא. הנה הזמן. אני צריך להחליט בין החבורה לעבודה שלי כמנהיג הזאבים. רוחו של סבא שלי ישבה לידי "רק אתה יכול לראות אותי" אמר "תוכל לחזור לחיים רגילים ולשכוח כל דבר מהעולם של מיקמקי הזאב" אמר לאחר שתיקה ארוכה "אבל מה עם טום" אמרתי לו במחשבותי "הוא ישאר עם כך תרצה" "אני אוהב להיות מיקמק זאב והלהקה זקוקה לי ולטום" "כשתלך לחבורה, תעזוב את הזאבים, כשתעזוב את הזאבים, החבורה תעזוב אותך" הוא אמר לי. "אני מניח שגם וגם זאת לא תשובה?" "לא" "אני בוחר בחברים שלי ובטום" עניתי "גם גיבור אמיתי לא יכול להתקיים ללא חברים" "אני מבין" אמר סבא "להתראות" אמר ונעלם. הרגשתי חלש. כל יום מאז טום ישן אצל חבר אחר. לרוב הוא ישן אצלי ולאימא שלי לא הייתה בכלל בעיה עם זה. לגבי מנהיג הלהקה, ארמיק בריידן התנדב מיד כי היה בטוח שבסרט הבא שלו יראה "חתיך" כאיש זאב. ולגבי רייני, טוב נראה לי שהיא התאהבה בטום. חזרתי עם החבורה להמציא ולשחק. זואי נישקה אותי באמת, והלכנו לחוף ביחד. בכל זאת דיברתי לפעמים על מיקמקי הזאב. לימדתי אותם לגלוש על סקייטבורד לפעמים.
יומני היקר אני לא יכול לכתוב בך יותר. אני מצטער כל כך.
לכל הקוראים שאני כל כך אוהבת, אני מקווה שנהנתם וכשאתם מגיבים לי על הסיפור אתם לא יודעים כמה זה מחמם לי את הלב. |
|
