|
יומנה של דולי 2 (תחרות השירים)
|
02/10/2012 |
יומני היקר,
היום כשחזרתי הביתה מבית הספר שאני לומדת בו "מיקמקי השלום" גיליתי שהחדר שלי מבולגן לגמרי "רועי! בוא לכאן!" צעקתי. אחי הקטן בן השלוש בא בראש מורכן לחדרי "א..אני מיצטער" גמגם "ח..חיפשתי את המשאית צעצוע שלי" "בסדר רועי אני אסדר את החדר" אמרתי, אני טובה בשליטה בכעסים, ככה אני נשארת רגועה כשאלכסיס צוחקת עלי. רועי הלך לחדרו ואני סידרתי את החדר. בזמן שסידרתי בטעות הפלתי קופסת עץ קטנה, הקופסה נפתחה ומתוכה נפלה שרשרת זהב קטנה ועליה תליון בצורת שני מיקמקים מחובקים. "סבתא" לחשתי ודמעה זלגה על הלחי שלי. זכרתי שסבתא נתנה לי את השרשרת ליום הולדת שמונה שלי. אני זוכרת מה היא אמרה לי "זו שרשרת מאוד ישנה, סבתא שלי נתנה לי אותה והיום אני אתן אותה לך" ענדתי את השרשרת והמשכתי לסדר את החדר. לפתע הטלפון שלי צלצל "הלו?" שאלתי "אויש דולי! בואי למיקפה יש תחרות ואנחנו צריכות לנצח את חבורת מיקמק" אמרה אלקסיס, רצתי למיקפה ואלכסיס חוכתה שם עצבנית "פנסי שלי מהיר יותר ממך דולי!" היא אמרה, שקט דולי אל תכעסי זו רק אלכסיס! אמרתי לעצמי בראש "אבל אלכסיס" שאלתי "זו תחרות שירה! מה? את יודעת לשיר?" שאלתי "ברור שאני יודעת לשיר דולי!" היא אמרה והלכה משם, לא הייתה לי ברירה ועקבתי אחריה. מקס עלה על הבמה "השיר הזה בשביל זואי" אמר והתחיל לשיר: "העיניים שלך נראות כמו הים,
את יפה יותר מכולם,
חיוך כובש
לבי נשרף באש
כשאת מביטה בי,
את היחידה שיכולה להצחיק כשאני עצוב
יש לנו אותו משחק אהוב
וכשאת הולכת אני שוב לבד
וכשאת חוזרת אני מאושר עד הגג!"
מקס ירד מהבמה וזואי חיבקה אותו חזק הסתכלתי על ג'ימבו, הוא הסתכל עלי בחזרה ומיד הפנה את מבטו. אלכסיס עלתה לשיר:
"אני יפה יותר מדולי כמובן,
ואני מזמינה את החבורה לעוף מכאן
דולי תעשה כל מה שאומר,
אפילו לקפוץ מהגג אם אפשר!"
אלכסיס ירדה מהבמה והחלטתי לעלות בעצמי:
"כשאני מסתכלת עליך,
על המבט העצוב
בוחנת את פניך,
רוצה אליך לשוב
גם אם אתה אותי לא אוהב,
אבל יש תקווה שאותי תחבב
אני לא רוצה,
לפגוע בך
ולעולם לא אפסיק לאהוב אותך"
ירדתי מהבמה ורצתי משם הכי מהר שיכולתי, עליתי לגג של העירייה וישבתי שם. "למי שרת את השיר?" שמעתי את אקסל מאחורי "לג'ימבו" אמרתי בעצב "הרוח הגדולה לא מבינה למה ברחת" הוא אמר "אני לא רוצה לראות את הפנים שלו, אני פוחדת ממה שהוא יאמר" בכיתי "תחליטי את ההחלטה שאת רוצה, לא תמיד ההחלטות הקלות הן הטובות ביותר" אמר והלך. אני נשכבתי על הגג ולאט לאט נרדמתי...
שתי תגובות המשך... |
|
