|
העלילה שמאחורי התמונה- מעשה בענק יהלומים
|
27/03/2013 |
זה היה יום אביבי שנראה בדיוק כמו כל יום אביבי אחר.
עד שלפתע צעקה איומה הדהדה באוזניהם של החבורה: "גנב! גנב! הצילו גנב!"
ראש העיר נכנס למיקפה בדרמתיות ופנה אל החבורה "אתם חייבים לעזור לי, חבורת מיקמק, פשע איום ונורא קרה! רק אתם יכולים לעזור לי!"
ראש העיר לקח את החבורה לבניין העירייה, החבורה הופתעה לראות את מראה המשרד של ראש העיר, כולו היה הפוך ומבולגן!
" ספר את הסיפור מההתחלה, מה קרה?" תהתה זואי.
"הזמנתי את מיקדון, מלך מיקמניה לביקור, יצאתי לזמן קצר להביא לו כוס מיקשייק שוקו עם קצפת וכשחזרתי כל המשרד היה הפוך ומבולגן וקופסת הקטיפה בה היה מונח ענק היהלומים של אימי הייתה ריקה! אני חושד שמיקדון גנב אותו..." סיפר ראש העיר לחבורה.
"של מי האדרת המונחת על הכיסא, ראש העיר?" שאל מקס.
"מיקדון שכח אותה פה לפני שברח עם ענק היהלומים של אימי." ענה ראש העיר.
"מצוין!!!" אמרה זואי בקול גדול, "אלביס יריח את האדרת ולפי הריח שלה נדע לאן ברח מיקדון!"
"רעיון מיקצוין!" שמח ראש העיר.
זואי נתנה לאלביס להריח את האדרת וכל החבורה וראש העיר הלכו בעקבותיו.
הם הגיעו לארמונו של המלך מיקדון, "עצרו בשם המלך מיקדון! המלך לא מכניס אף אחד בלי שיפתור את החידה!" השומרים ניצבו בשער הארמון.
"מהי החידה? אם מותר לי לשאול..." תהה סאני.
" החידה היא: כמה הם 45:30-10+80%-40+(567-560)+678-234?" חדו השומרים.
"לפי החישובים שלי ההסתברות שנצליח לפתור את החידה הזו הי שמונים בחזקת חמש מאות, אם אני צודק ארבעים וחמש לא מתחלק במלואו בשלושים ואני לא בטוח שיש להשתמש בשיטת הפילוג או ההמרה אבל ה..."
"דיייייי!!!!!!" קטעו השומרים את דבריו של סאני, "אנחנו לא יכולים יותר! הראש שלנו מתפוצץ! בואו, בואו כבר עדיף שתכנסו..."
החבורה שמחה ונכנסה לארמון, דלת ברזל גדולה ניצבה לפניהם, הם פתחו אותה בשקט... בשקט...
זה היה אולם כס המלכות, ליד כס המלכות הגדול של מיקדון ניצב מעמד העשוי משיש גדול וכבד ועליו... היה מונח ענק היהלומים! החבורה לא היססה לרגע ולקחה את ענק היהלומים ו....
"עצרו אותם! גנבים!" נשמעה צעקה בקצה האולם, זה היה המלך מיקדון.
מאות שומרים וחיילים נכנסו בריצה לאולם, החבורה החלה לברוח, מכל הכיוונים סגרו עליהם שומרי המלך מיקדון! הם לא ידעו מה לעשות!
לפתע ג'ימבו החל לנגן בגיטרה, החבורה התפלאה שדווקא ברגע זה החליט ג'ימבו לנגן...
ואז קרה משהו מוזר ביותר, כל החיילים מסביבם לרקוד, לשיר ולהשתולל...
"ברחו מהר כל עוד הם לא שמים לב!" אמר מקס.
החבורה ברחה עד שהגיעה חזרה לבניין העירייה.
"תודה רבה לכם! אני לא יודע איך להודות לכם על שהחזרתם לי את ענק היהלומים היקר של אמי!"
"אין צורך להודות" אמרה החבורה פה אחד והם הלכו לחגוג על כוס גדולה של מיקשייק תותים... |
|
