|
שלגיה ושבעת המיקמקים
|
01/08/2013 |
היה היו פעם, בארץ רחוקה, מלך ומלכה.
כשהמלכה עמדה ללדת, אמרה:" הלוואי ותהיה לי בת יפהפייה ששערה חום , פיה אדום כדם ועורה לבן וצח , כמו שלג".
ואמנם, נולדה להם בת יפהפייה, כזאת בדיוק. ולכן קראו לה זואי.
אבל יום אחד מתה המלכה, ומקס יתחתן עם אישה אחרת.
המלכה החדשה, אמה החורגת של זואי, קנאה ביופייה הרב של הנסיכה. מיקיאוולי שאלה את מונדו: מונדו מי הכי יפה בכל העיר?
מונדו היה עונה: "רק את, גבירתי המלכה, הכי יפה בממלכה."
אבל יום אחד, כאשר בגרה זואי והייתה לנערה, אמר הראי למלכה "את יפה , מיקיאוולי, ויפה שמלתך אבל זואי יותר יפה ממך".
כאשר שמעה זאת מיקיאוולי , התפוצצה מרוב כעס. מיקיאוולי קראה לצייד סאני ואמרה לו תהרוג את זואי. הלכה זואי המסכנה לבדה ביער , ולפתע ראתה בית קטן וחמוד. היה זה ביתם של שבעת המיקמקים. נכנסה זואי אל הבית ומצאה בו שבע מיטות קטנות, ושבע צלחות קטנות על השולחן , ושבע כוסות קטנות , ושבעה כסאות קטנים. זואי הייתה רעבה וצמאה. היא אכלה את האוכל שנותר בצלחות, שתתה מעט, ואחר כך סידרה וניקתה את הבית. לבסוף הייתה עייפה , שכבה על אחת המיטות הקטנות – ונרדמה.
בערב חזרו שבעת המיקמקים הביתה. הם ניגשו אליה בשקט בשקט והאירו עליה בפנסיהם הקטנים. "איזו נערה יפה!" אמרו. "וכמה יפה סידרה את הבית!"
כשהתעוררה זואי ביקשו ממנה המיקמקים להישאר איתם ולגור בביתם. זואי שמחה מאוד, ונשארה בביתם של המיקמקים.
כל בוקר יצאו שבעת המיקמקים לעבודה, וזואי טפלה בבית ובגינה והכינה להם ארוחות נפלאות.
מיקיאוולי הרעה הייתה בטוחה שזואי מתה ביער, ולא דאגה. אבל בוקר אחד, חזרה ושאלה את מונדו:
"ראה מונדו, אמור לי, מונדו: מי מכולן היפה ביותר?"
והנה, כמה התרגזה כשהראי ענה לה: "את יפה, מיקיאוולי, יפה ועוד איך אך זואי שביער – יפה ממך."
היא בחרה תפוח גדול ושמה בו רעל. אחר כך התחפשה למוכרת תפוחים ויצאה ליער.
עד מהרה הגיעה אל בית המיקמקים ודפקה על הדלת: "טוק טוק! תפוחים טובים, תפוחים טעימים!"
שמעה זואי והציצה החוצה מבער לחלון.
מיקיאוולי המחופשת הושיטה לזואי את התפוח היפה ביותר ואמרה לה: "זה בשבילך, במתנה. אכלי, ילדתי, אכלי, זה בריא!".
זואי נגסה בתפוח העסיסי – ומיד נפלה ארצה, ללא רוח חיים. ומיקיאוולי הרעה שבה לארמון, מרוצה מאוד. כשחזרו המיקמקים הביתה וראו את זואי המעולפת , היו בטוחים שהיא מתה. הם בכו ובכו, כל הלילה. למחרת בבוקר השכיבו את זואי בתוך תיבת זכוכית והניחו את הארון על ראש הגבעה, לבוא לשם כל יום ולהסתכל בפניה היפים.
יום אחד עבר שם מקס הנסיך, רוכב על סוס לבן. הוא ראה את תיבת הזכוכית שעל הגבעה , התקרב והציץ פנימה.
"איזו נערה יפהפיה!" אמר בלבו.
בערב,המיקמקים חזרו הביתה, ביקש מהם מקס: "הרשו לי לקחת לארמוני את היפהפיה שבתיבת הזכוכית!"
המיקמקים לא רצו להיפרד זואי, אך לבסוף החליטו שמוטב לה להיות בארמונו של מקס; הרי שם ישמרו עליה מכל משמר, יומם ולילה!
ביקש מקס להרים את תיבת הזכוכית, ולפתע נתקל באבן והתיבה נשמטה מידיו. מעצמת המכה, נפל פלח התפוח מפיה של זזואי והיא פקחה את עיניה. באותו רגע הבחינה במקס – ומיד התאהבה בו, והוא בה.
איזו שמחה הייתה בבית המיקמקים! הם רקדו סביב זואי כל הלילה, ובבוקר נפרדו ממנה לשלום בחיבוקים ונשיקות.
מקס העלה את זואי על סוסו הלבן, ויחד יצאו לרכוב אל הארמון. באותו בוקר, כמו בכל בוקר, שאלה המלכה את מונדו : "ראה מוננדו, אמר לי, מונדו:
מי מכולן היפה ביותר?"
במשך זמן מונדו ענה לה מונדו: רק את, מיקיאוולי." אך באותו בוקר שוב אמר:
"את יפה, מיקיאוולי, ויפה שערך אבל זואי שעל הסוס יפה ממך."
מרוב כעס והפתעה, נפלה מיקיאוולי הרעה ארצה – ומתה.
זואי ומקס ערכו בארמון נשף חתונה מפואר, ושבעת המיקמקים היו האורחים הכי חשובים בנשף. מאז חיו כולם באושר ובעושר – עד עצם היום הזה. |
|
