|
המיקמקון המחונך
|
26/08/2013 |
היו היה מיקמק קטן וחמוד ושמו היה סאני, סאני היה המיקמק הכי חכם בבית הספר אבל כולם התעלמו ממנו וחשבו שהוא חנון, אף אחד לא שם לב לסאני ותמיד היו מקניטים אותו. אבל מכיוון שהיה חכם היה בהתנהגותו בוגר משאר התלמידים האחרים וידע שכל עוד הוא יודע מה הוא הוא לא צריך להיעלב.
המיקמקית שהכי הקניטה אותו הייתה מיקה מלכת השכבה, היא הייתה הכי מקובלת ויפה אבל סאני ידע שהיא לא מיוחדת ובסופו של דבר היא תצטרך את עזרתו והוא לא יהיה לצידה לעזור.
יום אחרי יום המשיכו להתעלם מסאני ואחרי חצי שנה זה התחיל, הבריון של השכבה התחיל להציק למיקה ולהפריע לה, אף אחד לא ידע מה לעשות אפילו מיקה בכבודה ובעצמה, היא הייתה עצובה וידעה שאין מי שיעזור לה נגד מוקי הבריון. יום אחרי יום הייתה בוכה בסתר ליבה ולא ידעה שסאני זה שהתעללה בו כל כך הרבה יודע מה לעשות ולא עוזר לה, היא ידעה למה אבל התביישה לבקש מכיוון שהייתה כל כך נוראה עליו ועם לא יסכים לעזור מצבה החברתי יצנח כמו מגורד שחקים.
אז החליטה לתת למיקו הבריון להמשיך בעוד היא לא עושה כלום, חבריה של מיקה דאגו לשלומה, ויום אחד דיברו בניהם.
"אני ממש ממש דואגת למיקה." אמרה אלכס חברתה הטובה. " היא בחיים לא הייתה מתנהגת בחוסר אונים כזה."
וככה המשיכו ללחוש עד שראו את סאני יושב בפינה ואוכל את הכריך שלו בלי שום דאגה על ליבו. לפתע עלה במוחה של אלכס רעיון. בעודם צועדים לעבר השולחן שבוא ישב סאני היא מספרת להם על הרעיון שלה, "בואו לסאני, הוא בטוח יודע מה לעשות." וככה הם סיפרו ו על מה שקורה לה והוא ידע בכל ליבו שהוא צריך לעזור אבל חלק במוחו צעק לו לא לעשות זאת. הוא נזכר בכל הדברים שהיתה עושה לו אבל הוא חשב שלא מגיע לה לעבור את זה הוא חשב שהיא עשתה זאת כי כולם עשו והיא לא רוצה לאבד את כל מה שאבדה בשבילו. "בסדר." החליט לבסוף. "אני יעזור."
קריאות שמחה הופצו בקרב השולחן. התוכנית הייתה די ברורה וקלה לביצוע וזה מה שקרה: באחד הימים מיקה הביאה הרבה ממתקים טעימים ומשקאות מתוקים לעצמה, ואז מיקו הבחין בזה ואיים עליה מרחוק שתביא לו את דברי הטוב טעם שלה אחרת... היא אמרה לו שיתקרב כדי שתוכל להביא לו וכך עשה כאשר היה במרחק שתי צעדים ממיקה חבל נקשר לרגליו והוא נתלה הפוך על העץ. קריאות הידד וחיוכים הציפו את חצר המשחקים. "תודה שעזרת לי סאני." אמרה מיקה. "ועוד אחרי שהתנהגתי עליך ברוע כזה, אני מצטערת." אמרה ונשקה לו. הוא הסמיק והיא הלכה. מאז אותו יום הגבורה של סאני הוא לא היה חנון הוא היה גיבור, כל השיכבה העריצה אותו וכולם היו חברים שלו והוא היה שמח כל כך שהחיוך לא ירד מפניו. הסוף! |
|
