|
נעמי ועודד- עמי ותמי כסיפור מיקמ
|
01/10/2013 |
הגדה עמי ותמי כסיפור מיקמק:
נעמי ועודד גרו בבית קטן על - יד היער השחור.
לילה אחד שמעו המיקמקים את ההורים המיקמקים שלהם מתלחשים. אמרה האם המיקמקית:"רק כיכר לחם אחת נשארה לנו בבית. בבוקר נשאיר את הילדים ביער, אולי ימצאו להם תותים לאכול".
ענה האב המיקמק:"הרי זה נורא!." אמרה האם המיקמקית:"מוטב שלא נראה אותם סובלים מרעב".
שמעו המיקמקים ובכו. עודד חיבק את אחותו נעמי, יצא החוצה אסף אבנים וחזר למטתו.
בבוקר נתנה להם אמא המיקמקית פרוסת לחם ולקחה אותם לעבי היער.
בעודם הולכים, פיזר עודד אבנים וסימן את השביל. בקרחת היער הבעירה אמא המיקמקית מדורה ואמרה:"שבו והתחממו ליד האש. אביכם ואני נלך לחפש פחמים".
הילדים נשארו לבדם. בערב נעמי נבהלה,
אך עודד הוביל אותה הביתה לאורך שביל האבנים. שמחו ההורים המיקמקים לרגע, אך כאשר הילדים שכבו לישון רעבים, שוב שמעו את ההורים המיקמקים מתלחשים.
אמרה האם המיקמקית:"רק חצי כיכר לחם נשארה. בבוקר נשאיר את הילדים ביער".
ענה האב המיקמק:"הרי זה נורא".
אמרה האם המיקמקית:" מוטב שלא נראה אותם סובלים מרעב".
שמעו המיקמקים ובכו. עודד חיבק את אחותו ורצה לצאת החוצה לאסוף אבנים, אך הדלת היתה נעולה, והוא חזר למטתו בוכה ועצוב.
בבוקר נתנה להם אמא המיקמקית פרוסת לחם אחרונה ולקחה אותם לעבי היער.
בעודם הולכים פורר ופיזר עודד את הלחם לפירורים לסמן את השביל. שוב הבעירה אמא המיקמקיצמדורה ואמרה:"שבו והתחממו ליד האש. אביכם ואני נלך לאסוף פחמים".
המיקמקים נשארו לבדם. בערב תמי נבהלה,
ועמי רצה להוביל אותה הביתה לאורך שביל הפירורים - אבל הוא לא מצא אפילו פירור אחד, כי הציפורים נקרו ואכלו את כל הפירורים.
עמי ותמי הלכו יד ביד בין העצים המפחידים.
לפתע ראו שביל נחמד ובית קטן שקירותיו שוקולד, מן החלונות מציצות סוכריות, וגגו - עוגיות. נעמי התקרבה וקטפה סוכריה עודד לקח שוקולד מן הקיר.
השניים קטפו המון ממתקים, עד שפתאום נפתח חלון, ומיקמקית זקנה עם עיניים אדומות ואף ארוך אמרה:"מיקמקים ברוכים הבאים! הכנסו פנימה, ואתן לכם מרק ולחם גלידה וקצפת".
נעמי ועודד נכנסו לבית הממתקים, ולפניהם שולחן עגול שרגליו רגלי חתול, ועליו מרק חם ולחם וגלידה וקצפת. הם טעמו מעט ואכלו עוד ולא השאירו פירור.
ובינתיים המיקמקית הזקנה הכינה להם מיטות ושמיכות עשויות קורי עכביש, והם שכבו לישון שבעים ומרוצים.
בבוקר אמרה המיקמקית הזקנה , ובידה מטאטא מזנב ציפורים:" לכי מיקמקית אל המעיין והביאי מים בדלי.
גרפי את השביל, כבסי את הבגדים, והכיני מרק טעים. ואתה עודד רזה שכמותך, הכנס לכלוב ואל תעשה דבר". המיקמקים נבהלו מן המיקמקית הזקנה שהפכה למכשפה ורצו לברוח, אך היא עצרה אותם בכוח וצחקה:"אוהוהו אהה בבא יגא כל יכולה!"
לאחר שבוע אמרה המכשפה לנעמי:"לכי אל המעיין והביאי מים בדלי, אספי עצים למדורה, ומהרי, מהרי! הדליקי אש בתנור , ואת המים שימי בסיר הענק. מהרי,הכיני מרק אוהוהו אהה בבא יגא כל יכולה" ענתה נעמי:" אינני יודעת אם הוא מוכן".המכשפה פתחה את דלת התנור והכניסה את ראשה פנימה. מיד דחפה אותה תמי וסגרה את התנור.
המכשפה קראה:" פתחי מהרי, מיקמקמית קטנה - אחרת אהפוך אותך לארנב לבן ושמן!"
אבל נעמי לא נבהלה. היא שחררה את עמי מהכלוב , ושניהם מלאו את הכיסים ממתקים, ברחו מן הבית וחזרו הביתה. ובבית ההורים המיקמקים שמחו למראה המיקמקים והממתקים, והבטיחו שלעולם לא ישלחו אותם הרחק מביתם.
הסוף! |
|
