|
מיקרפונזל לתחרות המיקסיפור
|
29/10/2013 |
היו היה מגדל גבוה ביער שהיה הרחק מכל עיר ועיר הייתה מימקית צעירה. שמה מיקרפונזל. שערה הבלונדי הגיע מהנקודה הכי גבוה במגדל עד להכי נמוכה.
"מיקרפונזל! אני יוצאת." קראה אימה החורגת.
"בסדר." ענתה לה מיקרפונזל.
היא השחילה את שערה הארוך לעבר החלון ואמא שלה התחילה לרדת למטה בעזרתו "אבל על תיצאי החוצה. אני מזהירה אותך." מיק רפונזל הינהנה בראשה.
כשאימה יצאה כבר החוצה, מיקרפונזל ישבה בחדרה הקטן. לבדה. ופתאום עלה בראשה רעיון. לצאת החוצה. היא לקחה תיק חום ולקחה את הכתר שתמיד איתה ותלתה את שערה על מן קולב שיחזיק אותה שהיא לא תיפול. היא ירדה במהירות. רצה-אצה מהר ליער הקסום "יש! פעם ראשונה בחוץ!!" היא קראה בקול והזדחלה על הדשא הירקרק. פתאום, מיקמק רע שגנב כמעט כל חיו. ראה את הכתר מבצבץ מתוך התיק וקפץ על רפונזל ולקח את הכתר ואת התיק התיישב על סוסו הלבן וברח.
"היי תחזיר לי את התיק ואת הכתר!"
"לעולם לא!"
"טוב אם אתה אומר כך אז..."
מיקרפונזל רצה אחריו בכל כוחה וראתה אותו נכנס לבקתה מוזרה. מיקרפונזל נכנסה עליו. היא ראתה בכל מקום כל מיני מיקמקים ששתו יין ובירה. הם היו גדולים וחזקים. מיקמק עם כרס ביד ניגן על פסנתר במוזיקה מפחידה.
"למה גנבת את הזהב שלנו?"
"נכון! הוא צודק!"
"כן!"
מיקמקים בכל מקום הקיפו את המיקמק שגנב את הכתר של מיקרפונזל. מיקמק אחד אמר: "מיקרוג'ר. המיקמק שגנב בשבילנו דברים מעולים ושימושים. ופתאום הוא גונב מהדברים שלנו! אתה מורחק מהבקתה. שלום!" מיקרפונזל התפרצה ואמרה "עזבו את המיקמק הזה בשקט! גם לי הוא גנב משהו. ואני לא עושה כזה עיניין גדול כל כך!" המיקמק הגדול שדיבר עם מיקרוג'ר שמו היה מיקטקסס אמר "מה את עושה פה? קדימה בחורים. אחריה!" מיקרפונזל לקחה את ידו של מיקרוג'ר ויצאה מיד החוצה. היא עלתה על גבו של הסוס הלבן. "דיו סוס דיו!!" הסוס בהתחלה לא רצה לרוץ אז מיקרוג'ר קרא בקול "קדימה סוס! או שאני לא אביא לך תפוחים אדומים בזמן הקרוב!!" והסוס כל כך אהב תפוחים אדומים. והוא התחיל לדהור. בנתיים אנשי הביקתה לקחו גם את סוסם ודהרו אחרי מיקרפונזל ומיקרוג'ר. הסוס ידע שצריך לברוח מהם אז הוא רץ מהר מאוד והגיע לדרך הקיצור לעיר. העיר הייתה גדולה וענקית ומיקרפונזל היסתכלה מסביבה והתלהבה. היא ירדה מהסוס יחד עם מיקרוג'ר וטיילו בעיר.
"מיקרפונזל!! מיקרפונזל!"
מיקרפונזל בהתה בציור אחד.
"נו מה? נרדמת?"
היא בהתה בציור של מלכה ומלך מרזיקים בידם תינוקת עם שיער ארוך ובלונדי בדיוק כמו שלה, עיינים ירוקות וגדולות כמו שלה. והאמא והאבא שהרזיקו נראו בדיוק כמונה.
"ואי מיקרוג'ר! זה ניראה כמוני!"
"את נראית כמו הנסיכה האבודה."
הנסיכה אבודה? חשבה לעצמה. לה יש כתר כמו נסיכות אמיתיות!
"הכתר שלך ממש דומה כמו הכתר שהיה לתינוקת. כל העיר מחפשת אחריה"
מיקרוג'ר אמר. מיקרפונזל אהבה מכל לשיר. כל פעם שהיא שרה שערה הפך לצהוב זוהר. "כל חיי גרתי במגדל היה עצוב ונורא קר כל חיי לא ראיתי תשמש ובחיים לא יצאתי מהקרש.." שרה לה מיקרפונזל. שערה הפך לצהוב זוהר בזמן השיר ועכשיו הוא נהיה רגיל.
אמה החורגת התחבאה מאחורי קיר וראתה את מיקרפונזל ואת מיקרוג'ר. 'מה היא עושה איתו? ולמה היא יצאה החוצה? היא הולכת לקבל עונש.. אני אגזור את שערה! הוא יהפוך מיד לחום..' חשבה לעצמה האמא החורגת. מיקרפונזל לבשה את כתרה היפה על הראש. "כשמישהו רוצה לגזור לי את השיער, הוא הופך לחום" היא הלכה ביחד עם מיקרוג'ר לארמון. כדי שהמך והמלכה יזכרו בה.
מיקרפונזל עמדה ליד שומרי הארמון.
"אפשר להיכנס?" שאלה.
"זאת הנסיכה האבודה!!" והם פתחו לה את השער. "אני נסיכה? חה חה! לא.."
המלכה ראתה את מיקרפונזל בארמון ואמרה "האם זאת היא?" למלך "תראי את השיער הארוך!" אמר למלכה. "שמי מיקרפונזל..." אורו עיניה של המלכה המיקמקית. "זאת כן היא! ברוך שובך לביתך." 'ביתי?' חשבה מיקרפונזל. ואז פרצה לארמון האמא החורגת עם סכין ביד. וגזרה את שערה של מיקרפונזל. כל שערה הפך לחום והיא התחילה לבכות. האמא החורגת צחקה ולקחה את שערה במהירות ורצה מהארמון "סוף סוף! השיער הכי ארוך שיש בעולם! והוא שלי!" קראה בשמחה. מיקרוג'ר ניחם על מיקרפונזל. "אולי אני גנבתי לך את הכתר ואת התיק. וגזרו את שיערך הארוך אבל האם את רוצה.. להינשא לי?" הוא הציע מולה טבעת יהלום אמיתית שלא גנב. "כן!" אמרה מיקרפונזל בעיינים דומעות.
"צריך עכשיו לעשות את החתונה.." אמרה מיקרפונזל. "מותק. את בת של מלוכה! החתונה תעלה לנו מעט כסף. היום החתונה!" 'מה??' חשבה לעצמה מיקרפונזל. והחתונה הייתה יפה ואת האמא החורגת כלאו אותה בכלא והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. |
|
