|
מיקדרלה
|
04/11/2013 |
פעם אחת הייתה מיקמקית יפה וטובת לב, שמיקאימא שלה מתה, ומיקאבא שלה התחתן עם אישה אחרת. לאישה הזאת, האם החורגת, היו שתי מיקמקות רעות ומכוערות. האם ומיקמקותיה התפנקו בבגדים יפים, במאכלים טעימים ובחיים נוחים, ואילו המיקמקית היפה נאלצה לעשות את כל עבודות הבית. על כן קראו לה "מיקדרלה" - כלומר, מיקלוכית.
מיקדרלה המסכנה הייתה בודדה ועצובה מאוד. החברים היחידים שלה היו היונים והציפורים, שנכנסו לבקר אותה דרך חלון המטבח. היא הייתה נותנת להם גרגירים וזרעונים, והם צייצו אליה בתודה וזימרו לה שירים עליזים.
באותה מיקממלכה היה מיקנסיך צעיר ויפה תואר. המיקנסיך החליט לערוך במיקארמון מיקנשף מפואר, ולהזמין אליו את כל המיקמקיות בממלכה. המיקמקית שתמצא חן בעיני המיקנסיך תהיה מיקאשתו.
המיקאחיות החורגות התרגשו מאוד, והכינו לעצמן מיקשמלות יפות ותכשיטים. גם מיקדרלה רצתה לבוא, אבל הן לעגו לה: "ומה תלבשי? את המיקסמרטוטים הישנים שלך?"
מיקדרלה פרצה בבכי ורצה החוצה, אל המיקעץ שבחצר, לשם הלכה תמיד כשהיה לה רע. הציפורים שמעו את בכיה, עפו אליה וניסו לנחם אותה בציוצים.
והנה הגיע היום הגדול. האם והמיקאחיות התרוצצו בכל הבית וצעקו: "מיקדרלה, הביאי לי את המיקשמלה היפה שלי!" "סמיקדרלה, תני לי מיד את נעלי המיקנשף שלי!"
"מיקדרלה, בואי וסרקי אותי!"
כשהאם ובנותיה היו מוכנות לצאת, שפכו על הרצפה ערמה של מיקאפונים טובים ומקולקלים, ואמרו לסינדרלה: "ועכשיו, כדי שלא יהיה לך משעמם, אספי את כל המיקאפונים הטובים לקערה, ואת המקולקלים זרקי לפח. עשי זאת היטב, אחרת אוי ואבוי לך!"
ישבה מיקדרלה במיקמטבח ובכתה בכי מר. אבל הציפורים התעופפו פנימה, דרך החלון, ומיד התחילו ללקט במקורן את גרגירי המיקאפונים, אחד לאחד: את הטובים לקערה, ואת המקולקלים לפח.
פתאום זרח אור גדול בחדר, ומול מיקדרלה הופיעה מיקפיה קטנה וחמודה, ובידה מיקשרביט קסמים. "הזדרזי, יקירתי," אמרה לה המיקפיה, "את מאחרת למיקנשף."
"אני?" התפלאה מיקדרלה. "אבל... איך אגיע לשם? וגם אין לי בכלל מה ללבוש!"
"צאי החוצה, אל המיקעץ שלך", אמרה המיקפיה.
מיהרה מיקדרלה לחצר וראתה על העץ יונה, ובמקורה מיקשמלת זהב הכי יפה בעולם! וגם נעלים קטנות היו שם, ושרשרת פנינים.
מרכבה מפוארת, רתומה לשני סוסים לבנים, חכתה לה ליד השער.
מהרי, חביבתי," אמרה המיקפיה, "אבל זכרי: עליך לשוב הביתה לפני חצות הלילה. בחצות בדיוק,הקסם מחוק!"
דהרו הסוסים הלבנים כחץ מקשת, עד שעצרו מול שערי המיקארמון. מיקדרלה ירדה מן המרכבה וכל האורחים בנשף עצרו את נשימתם. יפהפייה שכזאת אף אחד עוד לא ראה!
"מי זאת? מיהי היפהפייה המקסימה הזאת?" שאלו האנשים זה את זה. אפילו האם החורגת ומיקמקותיה המכוערות לא הכירו את מיקדרלה, כשעברה לידן בבגדיה המפוארים.
אבל המיקנסיך היה מוקסם יותר מכולם. הוא ניגש ישר אליה, הרכין את ראשו בנימוס והזמין אותה לרקוד אתו. ומאותו הרגע, שוב לא רצה לרקוד עם אף אחת אחרת. הוא ידע: המיקמקית הנפלאה הזאת חיבת להיות אשתו.
כך רקדו ורקדו כל הערב. מיקדרלה הייתה מאושרת יותר מאי פעם. זה היה ממש כמו חלום...
אבל לפתע צלצל השעון שנים עשר צלצולים. אוי ואבוי, היגיעה שעת חצות! הקסם עומד להעלם בכל רגע ואתו המיקשמלה, הנעליים, הפנינים, המרכבה! עליה לברוח מכאן ולמהר הביתה.
מיקדרלה המבוהלת ירדה בריצה במדרגות. המיקנסיך רץ אחריה וקרא: "חכי! לאן את הולכת?" אמרי לי לפחות מה שמך!"
אבל לסינדרלה לא היה זמן להסברים. היא רצה בכל כוחה ונעלמה בחושך.
חזר המיקנסיך לארמון, והנה, על המדרגות, ראה נעל אחת מנעלי הזהב:
"הנעל הזאת מתאימה רק למיקמקית אחת. לא אנוח ולא אשקוט עד שאמצא אותה!"
דהר המיקנסיך על סוסו האציל, ובידו נעל הזהב. כך עבר מעיר לעיר, מכפר לכפר, מבית לבית. בכל מקום חיפש את המיקמקית, שנעל הזהב תתאים לרגלה. אבל הנעל לא התאימה לאף אחת.
כשהגיע לביתה של מיקדרלה, התאמצו האחיות למדוד את הנעל, אבל רגליהן היו גסות ומגושמות. למיקדרלה לא הרשו לצאת מן המטבח, אבל הנסיך ראה אותה והניח לפניה את הנעל. וכמובן , הנעל התאימה לה ב ד י ו ק !
"סוף סוף מצאתי אותך!" קרא הנסיך בשמחה. "את תהיי מיקאשתי, המיקנסיכה."
ומיד ציוה על המשרתים להביא למיקדרלה בגדי מלכות. האם החורגת ומיקמקותיה המכוערות רתחו מרב כעס.
אחר כך הוביל המיקנסיך את מיקדרלה אל סוסו הלבן ולקח אותה אל הארמון.
נשף החתונה היה שמח ועליז, ונמשך שלושה ימים ושלושה לילות.
ומאותו יום חיו המיקנסיך ומיקדרלה באושר ועושר, עד היום הזה. |
|
