|
סיפור
|
05/11/2013 |
הסיפור שברצוני שתפרסמו הוא
המינימיקון המכוער
יום אחד אמא מינימיקמקית ישבה ודגרה בסבלנות על שש ביצים יפות מראה. לא עבר זמן רב ובקעו חמיש ביצים מתחת לגופה החם של אמא מינימיקמקית
וחמישה מינימיקים חמודים וירוקים הציצו לאווירו של העולם,להושיט לקבל את
ארוחתם הראשונה.ורק הביצה השיתית, שהיתה גדולה מכולן, לא נתבקעה.
חמשת המינימיקים כבר טרפו עוגיית שוקולד צ'יפס ונרדמו, ואילו הביצה השישית טרם נבקעה.
שעות אחדות חלפו ללא סימן חיים עד שלבסוף התחילה הביצה מתגלגלת על פני העשב ומתוכה יצא מינימיק מכוער וצנום, עיניו נוגות והוא מדדה בחוסר יציבות על רגליו הדקיקות כקורי עכביש.
''אבוי לי'', חשבה אמא מינימיקמקית ''כמה הוא שונה מהאחרים ''! ואכן, לא היה המינימיק המכוער דומה לשאר אחיו הירוקים.
לא הייתה כל בררה לאימא מינימיקמקית אלא לשים אותו בין שאר ילדיה ולהעמיד פנים בעיני כל המינימיקים האחרים שהיו סביבה .כאשר גדלו המינימיקים, החליטה אימא מינימיקמקית לצאת עמם לטיול,
היא ערכה אותם בשורה וצעדה בראשם גאה לחצר המשק. אכן שורה לתפארת, אלמלא אותו מינימיקון מכוער אשר בקושי הלך, והיה נופל מדי פעם אל תוך הבוץ ומתלכלך.
אימא מינימיקמקית עשתה עצמה כאילו אינה חשה בכך והמשיכה בדרכה למלכת חצר המשק הטרוטה. '' הרשי נא לי להציג לפניך את מינימיקיי'', אמרה מינימיקמקית,
וכל אחד מן הברווזים נפנף בזנבו כפי שלימדה אותו אימא. רק המינימיקון, קד קידה הפוכה, איבד את שיווי משקלו ונפל אחורנית. המלכה הביטה
בקרירות ואמרה: ''אכן מינימיקים חמודים גברת מינימיקמקית, אך עליך לעשות משהו עם המינימיק האחרון, התנהגותו ממש מזעזעת''.
המינימיקון השפיל את ראשו בעצב ואילו חמשת המינימיקים ציחקקו. אחרי מאורע זה, ידעו כבר כל תושבי החצר כי המינימיקון לא
יכול היה עוד לשאת את חייו בחצר והחליט לברוח. כך ברח לו מדדה בין גדרות ושיחים, עד שהגיע אל האגם, שם קיננו מיקמקיי הבר.
אולם גם בין מיקמקיי הבר לא מצא המינימיקון המכוער את מקומו. הם ידעו לצלול טוב ממנו והוא חש עלוב לידם.
הוא המשיך לנדוד עד שגילה בקתה מוזרה בתוך היער. בבקתה הייתה זקנה ועמה חתול ותרנגולת. הזקנה שמחה שבא כי הייתה רעבה מאוד, וחשבה שהמינימקון יוכל להטיל בשבילה ביצים טובות למאכל.
אולם משגילתה כי אין המינימיקון מסוגל להטיל ביצים, גירשה אותו כשהיא צועקת אחריו: ''איו אתה יודע להטיל ביצים ואין כל תועלת בך. הסתלק!'' המינימיקון מחה דמעה והמשיך בודד בעולם. לבסוף הגיע
המינימיקון לאדמת בור ומצא בה מחסה ושם מתחת לעץ ראה מראה שעורר בו געגועים לביתו. מתוך הסבך התנשאה עדת ברבורים מיקמקיים ארוכי צוואר כשהם מטים לעבר השמש. המינימיקון הרים את צווארו המסורבל,
כאילו רצה להצטרף אליהם, אך הציפורים ההדורות נעלמו. מעולם לא הרגיש את עצמו המינימיקון כ''כ מסכן ועלוב,
והוא החליט ללכת לנהר כדי את צרותיו. אך הנהר היה קפוא מקור, ואילמלא הילדים ששיחקו בו לא היה מי שיציל את המינימיקון.
הילדים הביאו אותו הביתה, אך הוא ידע שאין זה מקומו, בעיקר אחרי ששמע את אימם מציעה בהתלהבות לבשלו לארוחת הערב. ברבות הימים גדלו כנפיו והתחזקו,
והוא גם למד להגביה עוף למחייתו. כל זאת משום שחייב היה להתמודד עם כל הסכנות האורבות למינימיקון בודד בעולם. באחת הטיסות הגיע לגן ציבורי ובגן שטו להם
ברבורים מיקמקיים צחורי כנף, אותם ברבורים מיקמקיים שראה קודם לכן. הוא חשש מאד לגשת אליהם, כי לא ידע שמראהו השתנה בינתיים. הוא חשש שיגרשו אותו או שיהרגו אותו. לפתע
חש כי רצונו להשאר עימם עז מאוד. הוא החליט להצטרף אליהם גם אם יגרשוהו . הוא פרש כנפיים וטס לעבר הברבורים וראה להפתעתו שהם שטים לקראתו ולא מתרחקים ממנו.
ודאי עכשיו יתקפוני, חשב, והשפיל את מבטו, אך ברגע שעשה כן, השתקפה לו בבואתו והוא ראה להפתעתו, כי איננו עוד המינימיקון המכוער שהכיר, לפניו ראה ברבור מיקמקי יפה כנפיים וצחור.
כל הברבורים המיקמקיים קיבלוהו בסבר פנים יפות, וכך שט לו כשהוא מוקף ברבורים כמותו,
ושוב לא היה נרדף בידי יצור כלשהוא, לא אדם, לא חיה ולא מינימיק. מובן שהייתה סיבה חשובה לשינוי הגדול שחל בו שכן הוא נולד בתוך ביצת ברבור. |
|
