|
המיקדייג המיקזקן והמיקמוכר
|
24/11/2013 |
היה היה פעם מיקדייג זקן ועני שאהב מכל את ריח הדגים שדג פעם. אך היום עוד לא היה ריח דגים כזה. כל יום היה בא המיקדייג הזקן לים אוכל אצ מיקפרוסת הלחם שלו ואומר:"או כמה שהחיים יפים" ומיקנאנח. יום אחד כשבא לים ראה מיקחנות חדשה ובה מוכרים דגים. המיקדייג ראה אבן גדולה ליד החנות ישב אליה וטבל את פת המיקלחם היבשה בריח המיקדגים הטוב. יום יום היה בא ויושב ליד פתח החנות וטובל בריח הדגים את פת המיקלחם היבשה שלו. ראה זאת פעם אחת בעל החנות ומיקחשב בליבו "מה עושה המיקמק הזקן הזה ליד החנות שלי?" ראה זאת הרבה פעמים מיקמוכר החנות והתחיל לעתעצבן. "מה אתה מיקעושה ליד החנות שלי כל הזמן?!" שאל את המיקמק הזקן. "אין לי מיקסף לקנות דגים אז אני טובל יום יום את הלחם היבש מיקשלי במיקריח הדגים שלך" המיק מוכר התעצבן עוד יותר ואמר:"אתה טובל את המיקלחם שלך במיקריח הדגים שלי בחינם?! שלם תשלם! אם לא תשלם אתבע אותך למיקשופט." וכך מיקרה ששניהים הלכו למיקשופט דבר ראשון שמע השופט את דבריו של המיקדייג ושל המיקמוכר ולבסוף אמר למיקדייג:"עליך לשלם..." אמר המיקדייג: "אך אין לי כסף לשלם לך. יש לי רק מטבע אחד והוא בשביל קבורתי..." אמר השופט: "בכל זאת עליך מיקלשלם" בידיים מיקרועדות הויא מכיסו מטבע והשליכהו למיקשופט. זרק המיקשופט את המטבע למיקמוכר והמטבע היבריק וצילצל "הינה סכרך" אחרי כמה שניות אמר המיקשופט "החזר לי את המטבע מיקמיד!" המיקמוכר המיקמופתע החזיר את המטבע למיקדייג והמיקשופט אמר "אתה המיקדייג טבלת את פת המיקלחם שלך בריחח הדגים שבחנות המציקמוכר ואתה המיקמוכר קיבלת את שכרך במיק צלצולו של המטבע ובמיקברקו |
|
