|
זואי והתפוח המורעל
|
09/12/2013 |
היה זה יום חורפי שמשי ונעים. גגות הבתים כוסו בשכבת שלג עבה צמרות העצים גם הן וכך הכל!כל עולם מיקמק לבש אווירה חורפית נעימה וקסומה. ידוע שעלי העצים בדרך כלל נושרים בחורף.אך תתפלאו לגלות שאחד העצים בגינת ביתה של זואי נשאר פורח ויפיפה. היה זה עץ התפוחים האהוב שלה.היא אהבה לטפס עליו ולאכול את התפוחים שלו.באותו יום זואי יצאה עם החבורה להנות בשלג,וכשחזרה הביתה לעת ערב-היא הייתה פשוט מותשת!! אמא שלה אמרה לה "נו נו תראו מי חזרה עייפה כל כך!מתוקה נראה שאת ממש מתשת". "כן אמא" השיבה לה זואי היה ממש ממש כיף. אמא שלה שלבה את ידיה והניע את ראשה מצד אל צד בסלחנות.זואי אכלה ארוחת ערב,ועלתה לישון בפיג'מה האהובה שלה אחרי מקלחת חמימה ומרעננת.זואי שקעה בשינה עמוקה ואלביס התכרבל לידה.בעוד ששלג רך לבן צחור ומלטף עדין כמו שר שיר ערש לילדים יורד,זואי שמעה קולות מוזרים מן...מן...כאילו מישהו קורה לה.השעה הייתה שעת חצות וזואי שמעה את הקולות המשונים האלו שוב ושוב:"זוואייי זואיייי בואי הנה..."זואי התהפנטה והלכה בעקבות הקולות היא ירדה דרך חלון חדרה היפה וראתה שהקולות מגיעים מעץ התפוח. "זוואיייי קדימה זוואייי בואייי הנההה עללל תפחדיי יקירה" "מי זה?"שאלה זואי מעט מפוחדת.לפתע היא ראתה עקבות בשלג עקבות של מיקמק מבוגר.היא הבינה שמישהו נכנס לביתם.במקרה אחר היא הייתה קוראת להוריה או מצלצלת לחבריה אבל הקולות...הם...כאילו משכו אותה!היא הלכה בעקבות העקבות והגיע לתוך היער שם היא ראתה אשה מבוגרת.זה היה נראה שאותה זקנה תשושה ו...עייפה. "גברתי?"נגשה זואי לאותה זקנה זרה ואמרה:"סליחה גבירתי,אבל מה את עושה כאן ביער?""הו?מי את עלמה צעירה?" שאלה הזקנה בקולה הצורמני. "שמי זואי אבל מה את עושה כאן לבדך ועוד ביער בחצות?""אני מוכרת תפוחים" השיבה הזקנה.
"אבל למה בשעה כזאת?" שאלה אותה זואי.
"הו..."השיבה הזקנה.
"אני עצרתי בשעות הערב לנוח וכשהתעוררתי ראתי שכבר לילה ולצערי לא יכולתי למכור עוד תפוחים...וזה מקור פרנסתי."
"אני נורא אוהבת תפוחים אולי אקנה ממך כמה" וזואי שכחה לרגע את העקבות והקולות המוזרים."זה מאוד יפה מצדך עלמתי אבל בואי תחלקי איתי באחד מהתפוחים הנפלאים הללו קודם."
"הו אני אשמח לחלוק איתך בהם גבירתי".
הזקנה חתכה את התפוח לשניים ואת אחד החצאים הביאה לזואי. "תאכלי לך בתאבון יקירה" אמרה לה הזקנה.אך זואי לא ידעה שאותה זקנה אינה זקנה רגילה אלא מישהי אחרת...זואי נגסה בחצי התפוח שנתנה לה הזקנה חתיכה קטנה אך כעבור שניות אחדות היא קיבלה סחרחורת ולמולה נגלה פרצופה האמיתי של הזקנה-מיקיוואלי!"מה? מה זה?הכל עכ...עכשיו ברור לי..." חהחהחהחה" צחקה מיקיוואלי בצחוקה הנורא. "חהחה.עכשיו אני אעשה את אותו דבר לשאר חברייך זואי יקירה! חהחהחה"."ל..לא..."וזואי עצמה את עיניה ולא קמה עוד.מיקיוואלי הלכה להמשיך בעיסוקיה הרשעים. אלביס התעורר ופקח עין אחת וגילה שזואי איננה.הוא מיד ניגש להוריה של זואי והם קמו וראו שהיא אינה במיטתה וגם לא בבית או בגינה.הם נבהלו והתקשרו למשטרה.עד מהרה כל העיר ידעו על מה שקרה והלכו לחפש את זואי. החבורה החליטה ללכת לכיוון היער וכשהגיעו מקס הבחין בזואי שכובה מעולפת על אדמת היער המכוסה בשכבה של שלג הוא ניגש אליה וביקש משאר חבריו לעדכן את הוריה של זואי ואת המשטרה שהיו בהחלט הסטרים.כעבור דקות אחדותכולם היו שם.מקס הרים את זואי בזרועתין וחתיכת התפוח נפלה מפיה של זואי ונעלמה כלא הייתה.זואי פקחה את עיניה וגילתה את עצמה בזרועתין החמימות של מקס. "מה קרה?" שאל אותה מקס מודאג. זואי סיפרה להם הכל ואז לקחו את מיקיוואלי לכלא ושם היא תשאר עוד הרבה זמן.בערב שלמחורת נערכה מסיבה גדולה ובה היו מלא מאכלים טובים ומתוקים.מאפה דבש מאפה תמרים דובדבנים מסוכרים ועוד שפע רב..קנקני המיץ היו מלאים בנוזל כתום,אדום,כחול,וכו'...זואי לקחה לעצמה שני דובדבנים מסוכרים ומאפה דבש מתוק ופריך וישבה על אחת הגבעות שהיו ליד ביתה. מקס העמיס על צלחתו המון המון מאכלים והתיישב ליד זואי."מקס!" "היי זואי" "היי מקס" מקס התיישב לידה ואמר: "כל כך נבהלתי כשראיתי אותך שוכבת מעולפת!חשבתי ש...שלא אראה אותך עוד לעולם!" "אוי מקס" אמרה לו זואי ונישקה אותו על לחיו."אני כל כך שמחה להיות כאן איתך!"היא נשענה על כתפו והוא נשם את ריחה העדין וחיבק אותה. שניהם הביטו יחדיו בשמים זרועי הכוכבים שמחים ומאושרים!.
הסוף!
נ.ב:
אני שולחת את הסיפור שוב פעם קודמת שלחתי לעמוד הקהילה,עכשיו אני שולחת לסיפורים/שירים |
|
