קהילה - היצירות של תמר248
תמר248
26

חייל הבדיל (הגרסה המיקמקית) 22/12/2013

ביום קריר אחד בחורף,סבתא מיקיאוולי אירחה בביתה החמים את נכדיה,ג'ימבו וסאני.
היה בביתה של סבתא מיקיאוולי חדר משחקים עם הרבה מאוד צעצועים.
מבין המשחקים,היו בלרינות, וחיילים.
אך מה שאף אחד לא ידע הוא,שבכל לילה מתי שסבתא מיקיאוולי הולכת לישון,הצעצועים היו קמים לתחייה,ומבלים כל הלילה עד שסתבא מיקיאוולי תקום.
כן,כן,גם בובות של מונדואים היו בחדר המשחקים.
לילה אחד,החיילים נלחמו נגד בובות המונדואים,ומרוב הרעש,התעוררה הבלרינה זואי,והלכה לבדוק מה קורה.
מבין החיילים היה החייל הכי אמיץ,מקס.
זואי הבלרינה התקרבה למקור הצעקות,
ושמעה קריעה מרחוק:"תיזהרי,זואי! מונדו מתקרב אליך!"
הלוא החייל האמיץ מקס קרא לזואי להיזהר.
זואי הבלרינה רצה במהירות האפשרית לעבר החיילים,ונתקלה במקס.
הוא הרגיש את הלב שלו פועם חזק ומהר, ולפתע הבין מה קרה:"אני התאהבתי בזואי!"
כך קרה גם לזואי הבלרינה,אך לפתע שמעו כולם,המונדואים,החיילים,והבלרינות,את התרנגול של סבתא מיקיאוולי קורא בקול:"קוקוריקו!!!!"
"להתראות מקס,ניפגש מחר בלילה"אמרה זואי.
"ביי,זואי!"קרא מקס בקול מאוהב.
למחרת,ג'ימבו וסאני הגיעו לביתה של סבתא מיקיאוולי והלכו לחדר המשחקים.
ג'ימבו לקח את מקס החייל בידיו,וסאני צעק עליו:"היי,אני ראיתי אותו ראשון!"
"לא! אני ראיתי אותו קודם!"
צרח ג'ימבו על סאני.
ג'ימבו החזיק ברגליו של מקס,וסאני בגופו.
כל אחד מהם משך אותו לצד שלו,לבסוף,ג'ימבו חטף את החייל מקס,ובלי כוונה,זרק אותו מהחלון,במטרה להמשיך לריב עם סאני.
מקס עף ועף,עד שלבסוף נחת על המדרכה.
"אווץ'!" "כואבת לי הרגל!" מקס קיפל את מכנסיו למעלה,כי רצה לראות מה קרה עם הרגל שלו,ואז היה בהלם:
"אהההה! הרגל שלי איננה!"
היא עפה לתוך כיס של ילד שעבר בסביבה.
מעכשיו,החייל מקס נקרא:"חייל רגלי".
"מה אני יעשה עכשיו? איך אחזור אל זואי הבלרינה,אהובתי?"
מקס המשיך לחשוב על דרך לצאת מהמצב,
וברגע זה עבר ליידו ילד עם סירה מנייר.
הילד לקח את מקס חד הרגל,שם אותו בסירה,והשיט אותו לאורך הביוב."זה אפילו גרוע יותר!"קרא מקס.
לאחר כמה שעות,נרדם מקס בסירת הנייר הקטנה,והתעורר עקב רעשי כירסום.
"אה? מה זה?" שאל מקס את עצמו.
לפתע עמד לידו בתוך הסירה עכברוש,שהיה כמובן קטן בשבילנו, אבל ענק בשביל מקס.
"אתה לא יכול לעבור פה! זה איזור העכברושים!"אמר למקס.
"למה?" שאל מקס בתקווה שירשה לו לעבור.
"כי זה איזור העכברושים!"
קרא העכברוש בזעם.
"אוף! מה אני יעשה עכשיו?!"
"או רגע!"
"למזלי הרב לצידי עומד החניט הזה!"
כמובן שבשביל מקס הוא היה חניט,אבל בשביל העכברוש הוא היה בסך הכל מקל קטן.
מקס התקרב אל העכברוש עם החניט,
והעכברוש פרץ בצחוק:"זה? אתה מתכוון לנצח אותי עם זה? חה,חה,חה!"
"זה אולי נראה כמו מקל קטן,אבל אתה לא יודע מה זה באמת!..."
העכברוש הפסיק לצחוק ונעץ מבט במקס החייל:"מה? מה זה? קיסם? חה,חה,חה!"
ושוב פרץ בצחוק.
"לא.."
"לא?!"חדל העכברוש לצחוק,אך עדיין נראה חיוך צחוק על פניו.
"בוא ואספר לך מה זה באמת.."
אמר מקס.
"נו?" שאל העכברוש.
"תתקרב עוד קצת..."
העכברוש התקרב אל מקס בזהירות רבה.
"עוד קצת..."
העכברוש הבין שאין ממה לחשוש אז התקרב בביטחון אל עבר החייל מקס.
לפתע,בום! מקס נתן לעכברוש מכה קטנה בקצה האף.
"אההה!"צעק העכברוש וברח.
"חה,חה,חה!"צחק מקס בקול.
לפתע התכסה כל הביוב מיי מלח.
מקס המסכן לא יכל לנשום במיי המלח.
"טוב,הגיע הזמן להיפרד,עולם."
מקס חשב שזה סופו,אך הוא טעה!
מסתבר שהוא נסחף לים,ולפתע פתאום,הגיע דג גדול,ובלע את מקס המסכן.
"מה עוד יקרה היום? איבדתי את הרגל,נתקפתי על ידי עכברוש ענק,ועכשיו זה! תקוע בתוך דג בגלל שנסחפתי לים."
"איך אני יוצא מכאן עכשיו?" שאל מקס את עצמו.
לאחר כמה שעות חשיבה,התגלגל מקס מצד לצד בתוך בטן הדג.
הוא הבין שדייגים תפסו את הדג הזה,והביאו אותו לשוק.
בדיוק עכשיו,יצאה סבתא מיקיאוולי לקנות דגים בשוק כדי להכין אוכל לג'ימבו וסאני.
היא שאלה את המוכר:"אפשר את הדג הכי טרי שיש לך?"
"כן,סבתא מיקיא.."
"מה אמרת עכשיו? סבתא?"
"כלומר..כן גברת מיקיאוולי.." תיקן את עצמו המוכר.
"הנה,זה הדג הכי טרי בדוכן.סבת..
כלומר,גברת מיקיאוולי."
המוכר לקח את הדג שבו ישב מקס החייל,
ונתן לסבת...
אפילו אני מתבלבלת!גברת מיקיאוולי.
מיקיאוולי הלכה לביתה ,איפה שחיכו לה ג'ימבו וסאני הרעבים.
בדיוק כאשר חתכה את הדג לחצי,ברח מקס מן הדג במהירות.
הבלרינה זואי עמדה ליד האח והתחממה.
סאני רץ אל הבלרינה זואי,ואחז בה חזק בשתי ידיו.
בזמן שהבלרינה התחממה ליד האח,היא נהיתה חלקה והחליקה מידיו של סאני לתוך האח הבוער.
"זואי אהובתי!"קרא מקס."אני בא להציל אותך!"
"לא!"קראה זואי למקס.
אבל מקס לא הקשיב לה.
הוא קפץ לתוך האח הבוער,יחד עם זואי,
וכך מקס החייל וזואי הבלרינה,נשארו יחד לנצח.
הסוף!
1
66


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה