|
מיקמקית של סוכר
|
26/12/2013 |
פעם הייתה מיקמקית ילדה שחשבה שהחיים הם טובים כי אף פעם לא היה לה שום רע כי הייתה לה משפחה עשירה. לבית הספר לא הלכה כי הייתה לה בית ספר בביתה וכשהיה לה משעמם תמיד הלכה הביתה כי קלטה את החומר מהר והייתה ילדה חכמה מאוד. יום אחד ממקמק שבו למדה שעה והלכה הביתה היה פתק על מקררה של במטבח הרביעי של משפחתה בפתק היה כתוב "הלכתי להתמקמק בקניון אחזור מאוחר יותר" אז החליטה המיקמקית ללכת לחברתה הטובה מיקי "היי מיקי" קראה בשמה "היי" החזירה לה הם שיחקו ושעה לאחר מכן ביקשה המיקמקית מים נתנה לה מים חברתה והמשיכו לשחק לאחר 5 דקות אמרה המיקמקית "אני שוב צמאה"
נתנה לה שוב מים והמשיכה לשחק לאחר מכן אמרה לה המיקמקית "אני חייבת לשירותים" "נו מהר" אמרה לה מיקי לאחר מכן שוב בקשה לשירותים וכך הלאה, פעם לשתות ופעם לשירותים "מה יהיה?!" כעסה חברתה מיקי. סיפרה מיקי לאמא לאחר שהמיקמקית הלכה ואמרה כל הזמן רצתה המיקמקית לשירותים, לשתות, לשירותים, לשתות.
"אולי היא חולה" מילמלה אמא של מיקי
החליטה להגיד זאת לאמא של המיקמקית
לאחר דעות רבות אמרות ועוד, החליטו לקחת אותה לרופאה. "יש לה סכרת" כך סיפרה הרופאה. לאחר דאגות רבות הרכיבו לה את הדרוש למחלה. "זה לא כל כך קל" הסבירו לה רבים. לבסוף החליטה ללכת לבית ספר רגיל. לאחר שנה לא ידע אף אחד שיש לה מחלה. יום אחד לאחר הפסקת האוכל חילקה ילדה אחת ממתקים, למרות שהזהירו אותה רבות לאכול ממתקים רק אם רמת הסוכר נמוכה לקחה המיקמקית ממתק. היא שכחה שיש ילדים והיא לא רוצה שידעו שהיא חולה, ולחצה על המשאבה שמורידה את רמת הסוכר. "מה זה???!!!" ניבהלו ילדים רבים. לא יכלה לשמור את סודה הכמוס וגילתה להם על המחלה. לאחר חמשה חודשים ראתה כי זה הרבה יותר טוב לגלות את סודה מאשר לשמור אותו. |
|
