|
הנסיך העצוב וחברו הדימיוני
|
10/01/2014 |
היו היתה פעם עירה קטנה בשם מיקמוק ובה היה הנסיך האמיץ מקס ולו שני אחים גדולים וחזקים גימבו וסאני האחים של מקס לא היו בעיר הם הלכו להילחים ולמצוא את אהבת חייהם לאביהו של מקס לא היה כל כך אכפת מה קורה איתו ואימו של מקס מתה מירי חץ אז מקס תמיד ישב בודד ועצוב בארמון שרק מסביבו יש כמה משרתים שסתאם עומדים כמו פסלים ורק מה שמקס אומר להם הם עושים מקס המסכן רצה חברה אמיתי חבר בגילו ואפילו החבר לא חייב להיות נסיך רק שידבר איתו שימלא את השקט שמסתורר סביבו מקס יום אחד החלית הנסיך מקס לצאת קצת לטייל ברחבי הממלכה הוא הוציא את סוסו הלבן מהאורוה סירק אותו האכילו ויצא לדרך הוא עבר דרך גן אלף המיקמוקים ואפילו הלך לפרדס הקלמנטינות שכו אהב בילדותו אך גן אלף המיקמוקים לא שימח אותו וגם הפרדס שכו אהב אפילו הוא לא שימח אותו הנסיך מקס חשב בליבו אפילו חבר,חבר שלא נראה לעין רק לעיני מספיק טוב ואז עלה במוחו רעיון אני אדמיין בראשי חבר דימיוני כמו ילדים שעוד קטנים אני אעצב אותו שהיה חזק ולא פחדן אמיץ ושהיה לו טעם טוב בלבוש הוא היה חבר קסום מקס חזר לארמון חצי שמח וחצי מדוכא הוא ישב בפתח הארמון לקח דף נוצה ודיו והתחיל לעצב לחבר הדימיוני ראש גוף חזק עינים שער מבריק חבר מיוחד ומדליק אחר כך עצם עינו טוב טוב ודימין את החבר וכך הוא ישב שעות על הספסל בפתח הארמון שעינו עצומות עד שנירדם הנסיך חלם שאחיו גימבו חוזר פצוע וחבול הנסיך התעורר במלוא מרץ וצרח לשמים אני בודד ואז הנסיך התנשף והתנשף ולבסוף ברח עם סוסו הלבן מאותו יום הנסיך לא נראה לעין אדם אבל מספרים שלפעמים רואים את הרוח שלו עומדת במעלי גבעות ההרים ותזכרו שתמיד תמצאו חברים |
|
