|
סיפור לספריה
|
11/01/2014 |
זואי האדומה ומונדו הרשע
הסיפור שלנו מתחיל במיקמקית אחת קטנה נחמדה ושמחה שגרה במיקמק סיטי ושמה היה זואי טולדנו אך משום שחבשה תמיד גלימה אדומה חבריה וכל קרוביה קראו לה זואי האדומה פעם אחת כאשר חזרה לביתה לאחר משחקים עם חבריה בקרחת היער שליד העיר ראתה את אמה עומלת ועובדת ובטוב ליבה הגדול, תגובתה הראשונה הייתה לשאול:"כיצד אוכל לעזור לך" ואמה ענתה:"אני זקנתי והרגליים שלי כבר לא חזקות וצעירות כמו שהיו פעם, תוכלי לקחת את סלסילת השי לסבתא מיקמוק שגרה רחוק רחוק ליד הר הגעש" זואי האדומה מיד נרתמה למשימה אבל היא לא הייתה מודעת לסכנות שבדרך, אמה דיברה איתה כשנתנה לה את הסלסילה "זכרי והיזהרי מהסכנות שבדרך, במיוחד מהמונדו הגדול והרשע" אבל זואי, שהייתה בטוחה שהעולם שמח ובטוח התעלמה מדברי אמה והמשיכה בדרכה ומשימתה: להגיע לסבתא מיקמוק ולתת לה את הסלסילה. זואי הלכה והלכה היא כבר לא זכרה איפה היא נמצאת וחשבה לעצמה "אני בטוח הלכתי לאיבוד, ועכשיו אמא תדאג לי" כשזואי עמדה לאבד את תקוותה האחרונה היא נזכרה שהמסע הוא לא בשבילה אלא בשביל סבתא מיקמוק זה חיזק אותה זמן ארוך עד שזואי זיהתה את המקום, למעשה היא הגיעה אליו יום יום זו הייתה קרחת היער היא ידעה איך להתמצא משם. שעות רבות עברו על זואי והלילה הגיע, היא הדליקה מדורה ליד מקדש וצמחים וחניתות ונחל שזרם שם הייתה שם אפילו תיבת אוצר מלאה בתכשיטים אבל זואי סרבה לקחת אחד משום שכבר היה לה הכול וכפי שאמר לה אביה לפני מותו "עם משהו לא שבור, לא צריך לתקנו" למרבה צערה של זואי האש לא משכה רק אותם. למחרת בבוקר לאחרי הליכה ארוכה הגיעה זואי לקילומטרים ספורים מבית סבתא מיקמוק, אבל באמצע הדרך היא פגשה יצור כחול משונה עם אף אדום וגדול שהאש משכה אותו, ובגלל שדבריה של אימה היו רחוקים ממנה היא לא ידעה מי הוא ומה הסכנה האורבת לה ממנו, ואז שאל היצור "שלום לך מהו שמך ? ולאן את הולכת ?" וזואי ברוב תמימותה ענתה "שמי זואי טולדנו אבל כולם קוראים לי זואי האדומה בגלל הגלימה שאני לובשת אני הולכת לסבתא מיקמוק להעניק לה את סלסילת השי שבידיי " היצור ששמו מונדו הרשע חשב רק על האוכל שלו: סבתא זקנה לפתיחה סלסילת שי בין המנות וילדה קטנה לקינוח אז הוא שאל את זואי "והיכן גרה סבתך" זואי: "היא גרה בהר הגעש הגדול ליד האבנים הגועשות" המונדו חייב היה להרויח זמן כדי לאכול את הסבתא אז הוא שיטה בזואי וגרם לה ללכת בדרך ארוכה כדי שיוכל לרוץ ולטרוף את סבתה של זואי, הוא רץ ורץ ורץ עד שלבסוף הגיע לבית צהוב בהר הגעש ליד אבנים גועשות, וזואי שנהנתה מכל הדרך בקטיפת פרחים הגיע אל אותו הבית לאחר כמה דקות דפקה ושמעה קול תשוש עונה "מי זה ?" וזואי ענתה "זאת אני נכדתך אהובה זואי" הסבתא: "משכי את הידית בעדינות היא שבורה" זואי פתחה את הדלת וראתה שוני בסבתא מיקמוק אז היא שאלה "סבתא למה יש לך אוזניים גדולות כל כך?"
וסבתא מיקמוק ענתה: "כדי שאוכל לשמוע אותך טוב יותר"
זואי: "ולמה יש לך כפות ידיים גדולות כל כך? "
סבתא: "כדי שאוכל לחבק אותך טוב יותר"
זואי: "ולמה יש לך שיניים גדולות כל כך ?"
סבתא: "כדי שאוכל לטרוף אותך"
זואי ברחה הסתבר שכל הזמן הזה סבתא הייתה מונדו הרשע היא יצאה מחוץ לבית והרחיקה מאוד על עף שלא ידעה מאיפה מצאה כוחות לכך ושוב היא הגיעה למקום שהכירה והיא לא דמיינה לעצמה שעברה את כל המרחק מבית סבתא מיקמוק לקרחת היער מונדו שרדף אחריה התנשף ושאג, זואי מרוב לחץ שרקה בצליל וביופי שאליו ציפורים לא יכולות להגיע כשמונדו הרשע התקרב לזואי משום מקום להקת ציפורים צנחה מהשמיים ותפסה את מונדו ברגליו מהנסיעה המהירה כאשר הוא הפוך למונדו נגרמה בחילה והוא הקיא את סבתא מיקמוק והציפורים נושאות אותו עד היום ומספרים שעם לא מדברים ומתאמצים להקשיב אפשר לשמוע את ציוצי הציפורים ואת השריקה היפה של זואי .
הסוף |
|
