|
פרחיה של זואי הקטנה
|
04/02/2014 |
בחד של זואי הקטנה היה אגרטל ובו זר מיקפרחים.
"מדוע אחרי ימים ספורים באגרטל, נובלים המיקפרחים ומרכינים את ראשיהם?" שאלה זואי את מקס, והוציאה מן האגרטל את הזר הנבול.
"הם מרכינים את ראשיהם כי הם בלו את המיקלילה במחולות וריקודים", ענה לה מקס.
"אף פעם לא שמעתי שמיקפרחים יכולים לרקוד", התפלאה זואי, "אפשר להציץ ולראות אותם רוקדים?" "בודאי שאפשר!"
הבטיח לה הנער.
"היכן נערכים המחולות המיקפלאים האלה?" שאלה זואי.
"אני בטוח שאת מכירה את ארמון הקיץ של המלך. נכון?" "הארמון הגדול? זה שבגנו יש עצים נהדרים ואגם גדול עם ברבורים לבנים?" שאלה זואי, ועיניה הגדולות נצצו.
"כן. בארמון הזה נאספים במיקחורף - כשהמלך איננו נמצא שם - המוני מיקפרחים", ספר הנער", שני שושניםצחורים יושבים אז על כיסאות המלך והמלכה, מיקפרחים אחרים עומדים משני צדיהם בראשים מרוכנים, כיועצים, והמוני סגליות, יקינטונים, מיקפרחי לילך ונרקיסים ממלאים את האולם המיקגדול של הארמון ורוקדים בו עד עלות השחר."
"ושומרי הארמון?" שאלה זואי הקטנה, "הם מרשים למיקפרחים לרקוד שם, "כששומעים המיקפרחים את צלצול מפתחות השומרים, הם מתחבאים מאחורי הוילונות והרהיטים. רק הריח הנהדר של מיקאבקת המיקפרחים נשאר בחדר, ונכנס לנחירי השומרים כבשם נפלא",הסביר מקס.
"אפטשי!" צהלה זואי הקטנה ומחאה כפים, "איזה יופי! ספר לי עוד על נשפי המיקפרחים!" "מיקפרחים מכל גני העיר מגיעים בלילה אל ארמון הקיץ", הוסיף מקס, "הם מניעים את עלי הכותרת שלהם, כמו כנפים קטנות, נתקים מן הגבעול, ועפים לנשף המחולות כמו מיקפרים".
"גם המיקפרחים שבגן הבוטני?" שאלה זואי.
"לא. הפרחים בגן הזה עדין לא שמעו על נשף המחולות", מיד תעבור הידיעה לכל המיקפרחים האחרים, והם בודאי ימהרו ויבואו לרקוד עם כולם".
"אוי, כמה מופתע יהיה הפרופסור המיקחוקר את הגן הזה, כשיגלה שכל פרחיו התעופפו",צחקה זואי, "אבל איך המיקפרח יספר למיקפרחים האחרים? הרי מיקפרחים אינם יודעים לדבר!" "כשמניעה הרוח את גבעולי הפרחים", הסביר מקס בשקט, "מרכינים הפרחים את ראשיהם ונוגעים בקלות זה בזה. באותו רגע משוחחים המיקפרחים ביניהם".
"שטויות שכאלה!" אמר מיקאורח קשיש ומכובד שנכנס באותו רגע לחדר.
"נער חסר אחריותשכמוהו!מה הוא מכניס לראשה של הילדה המסכנה!" אבל זואי הקטנה אהבה את הסיפור המיקפלא של מקס. היא לטפה בידיה את הזר הנבול, ואמרה:" עכשיו אני מבינה. אתם פשוט עיפים וחולים, מיקפרחים שלי. רקדתם כל הלילה ועכשיו עליכם לנוח ולהחליף כח". היא העבירה את סופי, הבובה, ממטת הבובות הקטנה אל מגירת הצעצועים, השכיבה במקומבה את המיקפרחים העיפים, כסתה אותם בשמיכה, ולחשה:"נוחו חמודים שלי".לבובה סופי היא הסיברה בהתנצלות שהמיקפרחים פשוט מיקחולים, אין שום בררה אחרת, והבובה הבינה.
בערב, לפני שהלכה למיטה , הביטה זואי הקטנה בעציצי היקינטון שעל אדן החלון, ולחשה להם:"אני יודעת לאן אתם הולכים הלילה!אל תדגאו, לאאגלה לאף אחד!"אבל הם לא ענו לה, רק עשו עצמם כאילו לא הבינו.
"מענין אם הפרחים שלי ילכו גם הם לנשף הגדול הלילה", אמרה זואי לעצמה, ונרדמה.
בלילה בלילה, שמעה זואי הקטנה קולות נגינה מן החדר הסמוך. "זה המיקפרחים!" היא אמרה לעצמה, "הם בטח רוקדים להם שם!" היא ירדה ממטתה בשקט, ועמדה חרש, רואה ואינה נראית מאחורי הוילון. קרן של אור ירח האירה את החדר באור נעים. ליד הסנטר ישב כרכם נהדר, ופרט באצבעותיו הארוכות על הקלידים. כל מיקפרחי העציצים וכל מיקפרחי הגן עמדו שם בשורות, מתכוננים לרקוד. היו שם צבעונים וחבצלות, נרקיסים ופרחי יקינטון, שושנים וכרכמים. פתאום קפץ ממקומו כרכם אחד, ניגש למיטת הבובה, הסיר את השמיכה, והזמין את המיקפרחים החולים שיצטרפו למחול.
עד מהרה הצתרפו גם הצעצועים שעמדו על השדה, ופתחו בריקוד מלהיב, תוך שהם רוקעים ברגליהם וזוכים לתשואות מן הפרחים שעמדו מסביב והריעו.
מגירת הצעצועים נפתחה ברעש גדול, והבובה סופי הפילה את עצמה על הרצפה "מדוע איש לא אמרלי שרוקדים?" היא שאלה,"גם אני רוצה לרקוד!" המיקפרחים החולים מיהרו אליה: "תודה על שהשאלת לנו את מטתך", הם אמרו לה.
עוד כל אלה רוקדים, נפתחה פתאום הדלת לרוחה, והמון מיקפרחים צבעוניים,בראשם שני שושנים צחורים, נכנסו והצטרפו אל הרוקדים. הם היו מלוים בתזמורת עליזה שהוסיפה לשמחה. זואי הקטנה הכירה אותם מיד:"אלה המיקפרחים מארמון הקיץ!" לפני עלות השחר, נשקו המיקפרחים זה לזה ונפרדו בברכת לילה טוב. גם זואי הקטנה מיהרה וחזרה למיטתה, כדי לחלום את כל מה שראו עיניה.
בבוקר, כשהתעוררה, מיהרה זואי הקטנה אל מיטת הבובה. המיקפרחים שכבו שם, מכוסים היטב בשמיכה. הם היו נבולים וכמושים לגמרי. זואי הקטנה חייכה אליהם, נשקה לעליהם, ויצאה לקבור אותם באדמת הגינה, בתוך ערוגות המיקפרחים. |
|
