|
יש משהו מתחת למיטה של אלכסיס!
|
26/02/2014 |
"נו," אמר מונדו " הגיע הזמן ללכת למיטה. אני מקווה שהסיפור שסיפרתי לך היה מפחיד במיוחד..."צחקה אלכסיס " בכלל לא, לא לילדה מדהימה ויפה וטובה כמוני"אמרה ונכנסה למיטתה שאמש מונדו כיבס את סמיכתה ואת מצעיה. " לילה טוב" רטן מונדו יצא מהחדר וטרק את הדלת מאחוריו. " רגע מונדו תוכל להשאיר את הדלת פתוחה?" צעקה אלכסיס בחוזקה. היא שמעה את מונדו נאנח בכעס פותח את הדלת ומסתלק לתפוס זבובים. לפתע שמעה אלכסיס משהו מוזר. " מונדו זה אתה עולה במדרגות?" שאלה אלכסיס בחשש- לא נשמעה תשובה. אלכסיס ראתה צל על הקיר ונתקפה פחד. " הנה זה בא.." לחשה לעצמה אלכסיס. " הוא גדל מרגע לרגע!" והפעם כמעט צעקה.הדלת נפתחה. ובפתח עמד גוף שעיר בצבע חום עז קולר אדום זנב מצליף. זה היה כלב הרחוב שמונדו נהג להבריח אותו. שאלכסיס לא זעה במקומה. היא חששה שהכלב יתקוף אותה. אבל הוא רק נבח והסתלק.היה שקט לרגע ואז אמרה אלכסיס בינה לבינה. " אני חושבת שיש משהו מתחת למיטה שלי!" היא הרגיעה את עצמה ואמרה אין שום דבר מתחת למיטה שלי." היא ירדה ממטתה והלכה להסתכל מהו הרעש. 'אני עייפה מדי' חשבה לעצמה, אך החליטה לבחון את מידת האומץ שלה וירדה מהמיטה. כשירדה דרכה על בובת ראש העיר המצפצפת שלה ונבהלה." אני ראש העיר הכי טוב" אמרה הבובה. אלכסיס נבהלה וצרחה. וכמובן רצה יש אל מונדו שכבר חזר מתפיסת הזבובים. "מונדו יש משהו מתחת למיטה-"אבל בו ברגע קטע אותה מונדו." כן זה קרה גם לי" " מה גם לך" שאלה אלכסיס בתימהון. " זה קרה לפני הרבה שנים. שבאתי לביקור אצל סבים שלי.הייתי אז בערך בגילך.מהרגע שהגעתי הרגשתי: יש בבית הזה משהו מוזר! כשהלכתי לחדר שלי לישון, התחלתי קצת לפחד. אני עולה במדרגות ופתאום רואה המון עיניים נוצצות בהתחלה חשבתי שזה זבובים אבל מיד מחקתי את המחשבה הזאת. עברתי דרך מסדרון ארוך- ארוך. ונכנסתי לחדר השינה שלי.לבשתי פיגמה נכנסתי למיטה, לקחתי ספר וקראתי קצת פתאום נזכרתי ששחכתי להסתכל מתחת למיטה. הצצתי לשם. זה היה ממש נורא, מתחת למיטה שלי היה יצור שעיר בלי ראש עם זנב מאד ארוך. אלא היו הנעלים והמגבת שהנחתי שם לפני כן.אז חזרתי למיטה.שמעתי קולות נוראים- תיק, תק,תיק,תק.זה היה השעון. עצמתי עיניים וציפור ענקיתץ נכנסה לחדר. זה היה פרפר לילה.שמעתי שדודי ים - פיח- טרח,פיח-טרח. אלה היו חתולי הרחוב בפחים.ואז באו עטלפים. זאת הייתה הרוח כנראה.הייתי צריך לסגור את החלון. אמרתי לעצמי- וזה משעשיתי. היה שקט.השדים השתוללו. השלדים טפסו על קירות הבית אבל כל אלה היו החריקות של ענפי העץ.. אני מאד פחדתי.הי חם בחדר אז ברב טיפשותי פתחתי שוב את החלון.זה לא היה רעיון טוב. פחדתי בחושך.ואז הם נכנסו. הו..שדונים רעים ערפדים מכשפות.וכל אלה.וכולם מתרוצצים קופצים מתנגשים מחליקים צוחקים...ואז כל היצורים האלה רדפו אחרי. אז ברחתי מהחדר בריצה.אני רץ- עולה- קופץ- יורד ואלה אחרי. עצרתי לנוח והם לא היו אחריאבל אז הם חיבקו אותי. אלה היו סבא וסבתא שלי. הם חשבו שאני רעב. הם פתחו את המקרר ונתנו לי גלידה. אז הרגשתי יותר טוב." אמר וגמר." מונדו אתה יודע איזה גלידה יש במקרר?" שאלה אלכסיס. "אני לא יודע אבל אהיה שמח לבדוק |
|
