|
המינימיק שאהב תות
|
02/03/2014 |
פעם היה מינימיק שאהב רק תות. לא בשר ולא גבינה, רק תות פשוט. לא דיסה ולא קקאו, רק תות הור רצה, תות. לחם, לא אורז ולא ביצה, רק תות.
וביער הרחוק ההוא, שבו הוא היה גר, לא היה תות. ישב המינימיק ובכה, ובכה, ואמר: אני רוצה תות.
באה אימו, המינימיקית, ואמרה לו: תשמע, חמוד, אין תות. ביער שלנו אין תות. יש פטל, שזיפים, סיגליות, מרק, יש אורז, צ'יפס, קבב וארטיק ומיץ ממותק, אבל תות אין. אין. תפסיק לבכות ותפסיק להתאונן.
אבל המינימיק בכה ורצה רק תות, ואת עיניו ניגב וניגב כל הזמן בסמרטוט ורצה רק תות. כל הזמן בכה, וכל הזמן רצה רק תות.
פעם אחת הלכו מיקמקים קטנים לטייל ביער ההוא, ולמיקמקים ההם היה תות. כי במקום שבו הם גרו ושממנו יצאו היה תות. וכשהם יצאו לטיול, מיק-אמא שלהם שמה להם בתיק האוכל תות כדי שאם פתאום יהיו רעבים, יוכלו לאכול תות. הרבה תות.
ראה המינימיק את הילדים התקרב אליהם ואמר: תנו לי תות.
הילדים נבהלו מאוד. הם פחדו ממינימיקים. והם לא הבינו את שפת המינימיקים ולא ידעו שהוא מבקש תות. אז הם ברחו. ברחו מהר מהר ודי.
וכשהם ברחו, נפלו להם תיקי האוכל עם התות והמינימיק הרים את התיקים והתחיל לאכול את התות. אכל המינימיק את התות, אכל ואכל עוד תות ועוד תות עד שנגמר הכל ואמר: פויה,
אני לא אוהב תות. אני בכלל לא אוהב תות וזאת היתה פשוט טעות כל העניין הזה עם התות.
ומאז הוא אוכל מה שמיק-אמא שלו המינימיקית מכינה, ולא רוצה דברים שאין, ושרק למיקמקים ומינימיקים אחרים יש. הוא אוכל ביצה ולחם וגבינה לבנה ןהוא כבר לא בוכה ותנהג כמו מיק-טיפש.
ומה עם הילדים? הילדים חזרו הביתה ומהר ביקשו לאכול. וכל מיק-אמא ומיק-אמא שאלה את המיקמק שלה: מה אתה רוצה לאכול, מיק-חמוד?וכל מיקמק ומיקמק ענה על השאלה במילה אחת,
תות. |
|
