|
המיקמקון המכוער
|
18/03/2014 |
הברווזון המכוער
ויהי היו ואמא מינימיקית ישבה ודגרה בסבלנות על שש ביצים יפות למראה. לא עבר זמן רב ונבקעו חמש ביצים מתחת לגופה החם של אמא מינימיקית וחמישה מינימיקים ירוקים חמודים הציצו לאווירו של העולם, להושיט לקבל את ארוחתם הראשונה. ורק הביצה השישית, שהייתה הגדולה מכולן, לא נתבקעה. חמשת המינימיקים כבר טרפו תולעת ונרדמו, ואילו הביצה השישית טרם נבקעה. שעות אחדות חלפו ללא סימן חיים עד שלבסוף התחילה הביצה מתגלגלת על פני העשב ומתוכה יצא מינימיק מכוער וצנום, עיניו נוגות והוא מדדה בחוסר יציבות על רגליו הדקיקות כקורי עכביש.
"אבוי לי", חשבה אמא מינימיקית. "כמה הוא שונה מהאחרים "! ואכן, לא היה המינימיק המכוער דומה לשאר אחיו ירוקי הכנף. לא הייתה כל בררה לאימא מינימיקית אלא לשים אותו בין שאר מינימקיה ולהעמיד פנים בעיני כל בעלי הכנף סביבה שהכל אצלה כשורה.
כאשר גדלו המינימיקים, החליטה אימא מינימיקית לצאת אתם לטיול, היא הכינה אותם בשורה וצעדה בראשם גאה לחצר המשק. אכן שורה לתפארת, אלמלא אותו בנימיק מכוער אשר בקושי הלך, והיה נופל מדי פעם אל תוך הבוץ ומתלכלך. אימא מינימיקית עשתה עצמה כאילו אינה חשה בכך והמשיכה בדרכה למלכת חצר המשק הטרוטה. " הרשי נא לי להציג לפניך את מינימקי", אמר ברווזה, וכל אחד מן המינימיקים נפנף בזנבו כפי שלימדה אותו אימא. רק המינימיק, קד קידה הפוכה, איבד את שיווי משקלו ונפל אחורנית. המלכה הביטה בקרירות ואמרה: "אכן מינימיקים חמודים גברת מינימיק, אך עליך לעשות משהו עם המינימיק האחרון, התנהגותו ממש מזעזעת". המינימיק השפיל את ראשו בעצב ואילו חמשת המינימיקים ציחקקו.
אחרי מאורע זה, ידעו כבר כל תושבי החצר כי המינימיקית לא יכול היה עוד לשאת את חייו בחצר ונחליט לברוח. כך ברח לו מדדה בין גדרות ושיחים, עד שהגיע אל האגם, שם קיננו מינימקי הבר. אולם גם בין מינימקי הבר לא מצא המינימיק המכוער את מקומו. הם ידעו לצלול טוב ממנו והוא חש עלוב לידם. הוא המשיך לנדוד עד שגילה בקתה מוזרה בתוך היער. בבקתה הייתה זקנה ועמה חתול ומינימיק. הזקנה שמחה שבא כי הייתה רעבה מאוד, וחשבה שהמינימיק יוכל להטיל בשבילה ביצים טובות למאכל. אולם משגילתה כי אין המינימקון מסוגל להטיל ביצים, גירשה אותו כשהיא צועקת אחריו: "איו אתה יודע להטיל ביצים ואין כל תועלת בך. הסתלק!" המיקמקון דמעה והמשיך בודד בעולם. לבסוף הגיע הבמינימיק לאדמת בור ומצא בה מחסה ושם מתחת לעץ ראה מראה שעורר בו געגועים לביתו.
מתוך הסבך התנשאה עדת מינימיקים ארוכי צוואר כשהם מטים לעבר השמש. המינימיק הרים את צווארו המסורבל, כאילו רצה להצטרף אליהם, אך המינימיקים ההדורות נעלמו. מעולם לא הרגיש את עצמו המינימיק כל כך מסכן ועלוב, והוא החליט ללכת לנהר כדי את צרותיו. אך הנהר היה קפוא מקור, ואילמלא הילדים ששיחקו בו לא היה מי שיציל את המינימיק. הילדים הביאו אותו הביתה, אך הוא ידע שאין זה מקומו, בעיקר אחרי ששמע את אימם מציעה בהתלהבות לבשלו לארוחת הערב.
ברבות הימים גדלו כנפיו והתחזקו, והוא גם למד להגביה עוף למחייתו. כל זאת משום שחייב היה להתמודד עם כל הסכנות האורבות למינימקון בודד בעולם.
באחת הטיסות הגיע לגן ציבורי ובגן שטו להם מינימיקים צחורי כנף, אותם מינימיקים שראה קודם לכן. הוא חשש מאד לגשת אליהם, כי לא ידע שמראהו השתנה בינתיים. הוא חשש שיגרשו אותו או שיהרגו אותו. לפתע חש כי רצונו להשאר עימם עז מאוד. הוא החליט להצטרף אליהם גם אם יגרשוהו . הוא פרש כנפיים וטס לעבר המינימיקים וראה להפתעתו שהם שטים לקראתו ולא מתרחקים ממנו. ודאי עכשיו יתקפוני, חשב, והשפיל את מבטו, אך ברגע שעשה כן, השתקפה לו בבואתו והוא ראה להפתעתו, כי איננו עוד המיקמקון המכוער שהכיר, לפניו ראה מינימיק יפה כנפיים וצחור. כל המינימיקים וקיבלוהו בסבר פנים יפות, וכך שט לו כשהוא מוקף במינימיקים כמותו, ושוב לא היה נרדף בידי יצור כלשהוא, לא אדם, לא חיה ולא מינימיק.מובן שהייתה סיבה חשובה לשינוי הגדול שחל בו אין הוא נולד בתוך ביצת בהמינימיק |
|
